שרה היקרה שלי.

אחרי ציפיה ארוכה זכיתי גם אני לדואר: אתמול הגיעו אלי מכתבייך מהתאריכים ט"ז טבת וכ"א בו.

תמה אני מאד לדעת מהם כי תקופה כה ארוכה עברה, ולא קיבלת עדיין ממני אף מכתב אחד. מה שמרגיז אותי ביותר

הוא הרעיון שהנה אחרי מה שעבר עלייך עם מות אמך, ואחרי כן אותו מכתב "ארור", נשארת בלי כל אפשרות להִתכתב אתי.  כי כך, אולי, בצורה מועטת, היה מוקל מעלייך הסֵבל. כנראה שהסיבה היא בסידורי הדואר הלקויים. אינני יודע אמנם כמה מכתבים שלחתי בדיוק, אולם הם היו רבים, שרה הקטנה שלי. עני לי באחד מִמכתבייך הקרובים איזה מִמכתבַי קיבלת בדיוק. אני מעוניין במיוחד לדעת ההגיעו דברי אלייך אחרי מות אמא היקרה.

(הנה שורקים עתה לארוחת הבוקר. ניפרד לזמן מה: תני לי לנשק אותך — טוב?)

…. הִתאחרתי קצת — נכון? אחרי הארוחה מילאתי את חובתי לחברַי בתורנות חדר. היום הגיע תורי.

ועתה למכתבך:
שמתי לב שַׂמתי, לָעובדה כי הינך כותבת את מכתבייך במוצאי שבת. גם אני נזכר בימי שבת כיצד, גם אם לא היה באפשרותך הרבה, הצלחת לנסוך לתוך חדרֵ נו קצת מֵרוח השבת. אולי לא הִבעתי את הרגשותַי אלה בפנייך, אבל הַרגש הִרגשתים, והעונג היה רב. ומאחר שמוצאי שבת מזכיר לך משהו מֵחיינו המשותפים, גם אני, ילדך, אהפוך את מוצאי שבת — בחלקו לפחות — מוקדש למענך. מִדי שבוע בשבוע נהוג אצלנו להקדיש את קונצרט המוצאֵי שבת לתוכנית "כבקשתך". כל גולה יכול להזמין תקליט אשר במיוחד היה

רוצה להאזין אליו, אשר במיוחד נוגע לליבו. הנה, אזמין הערב למענך את חלום אהבה לְליסט. זו יצירה נהדרת ובאמת מרעידה את אותם נימים יקרים.

אם תהיה לך אי פעם הזדמנות להאזין לַתקליט הזה — עשי זאת, תיווכחי אז כמה צדקתי. שרה היקרה שלי, האפיג בַּזאת את צער בדידותך? גם התשובה נתונה בידי.

יָדוֹעַ אֵדע שאם לרגעים אזכה אני לאושר מה — תהיה זאת שִׂמחתך ואושרֵך גם כן.

שואלת את במכתבך מה המצב אצלנו אחרי החלוקה. מה אענה לך יקירתי על שאלה ממין זה? בוודאי אינך מתכוונת להרגשותֵינו.

וכי עלי להוסיף מה הם אחרי ביתורה של אמא מולדת שלנו?  כוונתך לַצד ההגיוני מעשי — נכון?

אכן יש מקום לְשינויים, ושינויים רבים; אך, על יסוד מה? לפי ידיעות ה BBC.   אשר כל־ ידיעה יוצאת מתחת ידיו "מעובדת ומסולפת לפי התוכנית" — האם על פי זה נוכל לשפוט כיצד עלינו לכלכל את מעשינו? הקול האמִתי אַיֵהו?

האם חסר לנו משהו? כיצד אומר הפתגם? "ייוָסף לי מה שֶלההוא חסר…", אך בשטחים אלה אין לך כל יכולת לעזור. אין באמת חוסר בשום דבר פרט לספרים. אילו ספרים? אודות כך כתבתי לך כבר במכתבַי הקודמים — ונוסף לזאת, בעת שתמצאי משהו מוצלח במיוחד, שלחי לנו. כולנו כולנו נודה לך רבות.

אך חבל על הכסף, עד כמה שאני יודע משתוקק לעזרה הדוֹד אלתר. שם, בַּמחנה בגרמניה, כל דבר ארצי

ישראלי הוא יקר וחשוב- בעיקר חומר ספרותי הנותן תמונה על המצב בארץ. כדאי מאד שֶתקדישי את מִרצך בְּכיוון של

עזרה לו. "איך"? ו"מה"? — תוכלי לברר אצל אלה אשר יש להם קרובים שם.

מה שנוגע לתוכנית הלימודים שלי, הריני מקבל ומכיר בצִדקת ההנחה שלך על חשיבות מקצוע ההיסטוריה. אינני מזניח אף אותו. בדרך כלל מחולקת תוכנית הלימודים שלי לשניים. מדע רוח היהדות — הכולל עברית, תנ"ך, היסטוריה והספרות הסובבת אותם —ואנגלית.

את זו האחרונה אני לומד, או יותר נכון אלמד, עד אשר פחות או יותר יהיה לי מושג מה ממנה.

אני רואה אותה כאחת השפות אשר תאפשר לי את ההִתקדמות המקצועית, אשר בלעדֵי ספרים באחת השפות הלועזיות היא קשה ביותר.

לפי שעה, אינני זקוק לספרים נוספים בשביל המקצועות הללו. אם תמצאי איזו פנינה מיוחדת בשטחים אלה, תוכלי לשלוח אותה. אגב, כל דבר אשר את שולחת, רצוי שתעשי זאת באמצעות דואר האוויר. דואר חבילות מגיע פעם ביובל.

אינני יודע מהיכן לקחת את הסיפור על ספר שֶהוּצָא בַּמחנה ושכאילו עוסק בפָרודיות או משהו דומה לזאת? בכל זאת, למען הַשקֵט את רוחך, אין לי כל יד וחלק בזאת. אם כי, בלי ספק, אם יהיו דברים מוצלחים, אשתדל — אם אפשרי יהיה הדבר — להעבירם אלייך. את ספר הדקדוק אינני מעביר אלייך לפי שעה, כי אין ידועים עדיין פרטי המשלוח והתוצאות.

הבה ונקַווה שבמו ידַי אוכל למסור אותו לך ולהניחו בארון הספרים שלנו.

אני שמח מאד על אפשרותך לכתוב אלי כל שבוע. אם יִקשה עלייך לעשות זאת באמצעות הורַי, שלחי את המכתב בעצמך וכתובת הורַי באחורי המעטפה.

הורַי כנראה לא יכתבו כל שבוע, וצר לי באמת לאבד את ההִזדמנות הזאת.

יהודה כתב אלייך באחד ממכתבַי, והשאר יוסיפו מדי פעם, אך כולם כולם דורשים בשלומך ובשלום כל הנותרים.

וממני הרבה נשיקות —

ילדך

יהושע

ד"ש מִנ. — ייתכן ויוסיף הפעם מספר מילים.

הרבה הרבה ברכות לשמינל׳ה ויגאל וחברה למאסר. וכן לאבו ג׳ילדה.