שלום רב לכם הורַי היקרים!

החיים בַּמחנה הם בסימן ביקורם של הרב כהנא וגולדמן. ביום השבת אכלנו עופות, ושלשום — בשר עגל. כפי הנראה שֶרוצים להרגיל אותנו לאכול לאט לאט.

לשִׂמחתו של המחנה יש בין החמישים החדשים גם מְנַקֵר.

כך נוכל להבא לאכול גם את החלק האחורי של הבהמה, ואשר היודעים בַּדבר אומרים שהוא החלק הטוב ביותר— נכון אמא?

הרבנים הביאו אִתם גם מִספר של מכונות כתיבה, וכך יֵצֵא העיתון שלנו במכונתכתיבה.

לכתוב יש הרבה, ואנו נמצאים במצב של ציפיה ומתיחות על הבאות.

אתמול שמענו בָּרדיו שֶשתי אוניות נוספות עומדות להגיע ארצה.

בשבת נַחֲמוּ עומדת להיערך הצגה. ביום השישי — הִרצה הרב גולדמן על מחנות הפליטים  בקפריסין. ההרצאה היתה מעניינת

מבחינות רבות, בעיקר רצינו לדעת איך חיים אחינו היהודים במחנות המעצר במקומות אחרים. החיים בכל זאת שונים, ובעיקר כפי

הנראה בגלל זה שֶאצלנו — עקב ה"וָתיקוּת" שֶבעבר, וכפי הנראה גם בעתיד — קיבלו החיים צורה יותר מסודרת.

אפשר בהחלט להבין שבְּמחנה אשר המעפילים אינם יודעים מה יהיה אִתם מחר — אולי יעברו ארצה ואולי יוגלו למקום אחר — קשה לעבור לצורת חיים מסודרת ותקינה.

אי אפשר להגיד עלינו שאין מטלטלים אותנו ממקום למקום, וגם אי אפשר לומר שֶגם אנו איננו מקווים לשוב ארצה — בהחלט! אבל מהניסיון התרגלנו שבכל זאת אין לנו מה למהר, ואם יעבירונו ארצה? — טוב! לא נפסיד מאומה אם בינתיים נדאג לבריאותנו הגופנית והרוחנית. נכון?

אני מסיים

שלכם יהושע.

רצוף מכתב לַקטנה.

ד"ש מיוסף.