לשָׂרתי בגעגועים ובאהבה שלום רב רב!

קיבלתי היום את מכתבך מכ"א בתמוז. כבר ברגע הראשון, אינני יודע מדוע, הרגשתי שבמכתבם של הורַי הפעם יהיה גם מכתב ממך. כמו תמיד, עברתי עליו בתחילה במהירות ובבליעה, רציתי את הכול הכול לדעת ולשמוע בבת אחת. ורק אחרי כן ישבתי לקרוא אותו אט אט, כשאני שוקע בחלומות ובְיָם של רגשות מעורבים.

בעיניים עצומות מקבל אני את פסק דינך על מכתבך הראשון, וסומך על טעמך. באותה הזדמנות אני גם סולח לך, טִפּשונת קטנה, על מחשבותייך, שֶכאילו עלול הייתי להבין אותו בצורה בלתי נכונה. כפי הנראה שֶאני בכל זאת חושב במשך כל הזמן בַּדרך האמִתית, גם אם חודשים רבים לא קיבלתי ממך בעבר כל מכתב…

נהניתי מאד מהניתוח שלך לגבי הפִּתגם: "רחוק מֵהעין רחוק מֵהלב". אני מרגיש ורואה את התפתחותך ההדרגתית העולָה במחשבה

ובניסוח. (אגב, בעברית אשכנזית ניתוח וניסוח הם היינו הך, הלוא כן?). השורות הללו מזכירות לי את העבר הרחוק, בשעה שהיינו רגילים כל כך הרבה לדון בצורה עיונית על כל מינֵי בעיות, והם גם לעֵדות יקרה לי על האושר הצפון לנו בעתיד. כפי הנראה, את בכל

זאת עָסקתְ בַּשטחים העיוניים יותר ממני, ואם אינני טועה גם העשרתְ יותר את אוצר ידיעותייך ומחשבתך בשטחים מספר.

סיבות רבות לַדבר. הראשונה והחשובה שבהן — היותך בארץ, הכול קרוב. הבעיות ופִתרונותיהן — ומה שיותר חשוב: הלבטים בַּשטחים הללו —מוצגות אצל כל אחד מכם באור קרוב ומעשי.

אפשר לשמוע ואפשר להשמיע. מה שאין כן אצלנו. אנו תלויים בצינורות אמצעיים, וכל תמונה מתקבלת אצלנו רק אחרי שֶעברה כמה וכמה ידיים. ובכן, וכי אפשר לעקוב ולהִתפתח באופן ישר? חושבני שדברַי מובנים לך, הלוא כן?

ובכל זאת? בלי ספק שאין אני, וכן חברַי, צועדים בַּמקום. אנו מנסים ומשתדלים לעשות זאת במלוא כוחֵנו, להיצמד לַמציאות ולא להִזדנב אחר המאורעות. אבל, טבעי הדבר ומובן שההצלחה אינה מאירה לנו פנים תמיד. באיזה שטחים? הלוא זה מובן. בָּראשונה בַּשטחים הקרובים ביותר, ואחר בַּמקצעות והענפים הסובבים את השטח העיקרי הזה. המקורות לכך רבים: הידיעות מהארץ מפי

העיתונות, הרדיו והמכתבים, הרצאות, וקריאה בספרי עיון שונים. חבל רק שֶלדאבוננו הרב אין אוצר הספרים שלנו די עשיר.

רבי ומורי בשטחים רבים היה ברדיצ'בסקי. את ספריו — העוסקים בליבון בעיות והשקפות עולם יסודיות רבות — בלעתי ממש. יש ספרים שחזרתי ושיננתי אותם מספר פעמים. בעיקר מצא חן בעינַי הספר המכיל את החלק החשוב שבכתביו: שינוי ערכין.

צר לי מאד שאינני יכול לשוחח אִתך באופן חופשי ולהיווכח באיזו מידה נשארתְ עקבית בקשר למספר בעיות. לא אוכל להתעכב, לפרט ולהִתפשט, על כל הנושאים הכלולים בחלק זה- אבל, כפי הנראה שֶבמספר דברים יהיו לנו חילוקי דעות. בכל זאת,

בכדי שכתיבתנו על נושא זה תהיה מעניינת באמת ועֵרה, הייתי מייעץ לך לעבור על החלק הזה שבספריו, ואני מצִדי מבטיח לך ליצור

אווירה של דיון ושיחה, אשר בלי ספק יעניינו את שנינו ועל ידי כך אולי ישכיחו מאִתנו לרגעים שאנו רחוקים, רחוקים כל כך איש מרעהו, במובן הגאוגרפי.

אני יודע ובטוח יקירתי שיום פגישתנו פנים אל פנים יבוא, ומפני כך הייתי באמת מעוניין בקשר הדיונים על נושאים שונים.

כיוון שֶייתכן ואולי הושפעתי מאותו אפיקורס במספר שטחים בצורה מוגזמת — אם תקראי את הדברים שלו בטוחני שֶבקלות "תנחשי" מהי הנקודה בדיוק.

בשטח הידיעות הכלליות, הִקדשתי את הזמן שהיה בידי כְּפנוי לדברים אלה, לעברית. בשטח זה התקדמתי הרבה, אם כי לא פחות ממה שהִשגתי, חסר לי.

בעיקר מרגיש אני שֶחסר לי הצד שבַּשפה העוסק במבנה המשפט. לשמחתי הרבה, בַּזמן הקרוב ביותר אצליח כפי הנראה ללמוד משהו גם בשטח זה.

הייתי בימים אלה צריך להיהפך למורֶה. אלא שֶלמזלי הוטל עלי מטעם המחנה תפקיד ציבורי,

וכפי הנראה שבמשך חודש ימים אהיה נאלץ לוותר על לימודַי בכלל.

נדמה לי שגם במכתבי הקודם כבר כתבתי לך מה היא הסיבה שֶנתפסתי דווקא לעברית. כי בהחלט אפשר לשאול: וכי זהו המקצוע היעיל אשר אדם כמותֵנו צריך לבחור בו? נכון?

תשובה הגיונית, קרה ואכזרית, היתה —בהחלט: יש מקצועות רבים יותר חשובים, אבל, בכל

זאת אין הדבר כן גם מסיבה הגיונית, אם אפשר להתבטא כך, וכמובן שֶללא ספק מושכת אותךָ שפתךָ, שפת אִ מךָ וארצךָ, מבחינה רִגשית.

ובאמת מה מגיע לנו שכאן, הרחק מהמולדת ומהיקרים לךָ, הינךָ שוקע — לעיתים קצת יותר מדי קרובות — ברגשות?

צדקתְ בהחלט שֶדרישת השלום ליגאל שֶנעדרה ממכתבי לא באה מֵרצון זדוני. יגאל! פעם שלחתי אליך סיכה — נכון? וכי יש לךָ עֵדות נאמנה יותר לידידות והוקרה?

הסיבה לכך היא כפי הנראה גורלנו המר הכללי. כל שֵם, כל מילה, זוכים לביקורת של זרים, וזו היתה הסיבה היחידה. לא רק אני; כולנו, המכרים והחברים, מוסרים ליגאל דרישת שלום חמה ולבבית.

ממני מסרי את דרישת השלום הלבבית ביותר לחבר "אגודת הרווקים". מסרי לו שזו היתה בשבילי אחת מדרישות השלום היקרות ביותר שזכיתי להן. הייתי מאד שמח, אם אפשר הדבר, לקבל ממנו דרישת שלום מִדי פעם, ואולי גם מספר משפטים. כולנו מתעניינים בגורלו.

באמצעותו של הרב גולדמן שולח אני אלייך מתנה: קופסת סיגריות מעשה עבודת אנשיהמחנה, המיועדת להציב אותה על השולחן. גם אם אינך מעשנת, ישמש לך הרהיט הזה כחלק מחדרֵך — אות למזכרת ממני. האותיות החרותות עליה, אותן בלי כל קושי תצליחי לפענח, גם הן מזכירות לי כל כך את עברנו המשותף. האותיות הן: י.ש.

רציתי למסור באמצעותו של הרב קצת יותר מדרישת שלום "יבֵשה" — אבל, אינני יודע, כנראה בגלל כל גישָתו הפקידותית, נעצרו המילים בפי ולא רציתי… איך אתבטא? — לחַללן.

נכון יקירתי שגם את לא פעם מרגישה כן?

כשאינךָ יכול לעשות את הדבר בטבעיות ובַשלֵמות היפה, אתה מעדיף לשמור את הסוד היקר אצלךָ. בשביל? — בשביל האוזן היקרה. בשביל הלחי החמה והעין המשתוקקת. קבלי את המתנה כַּדבר היקר ביותר שֶבחרתי למענך, גם אם אולי לא תמצאי בה שימוש ממשי ביותר. כי באמת, אחרי שעונֵך היקר, אני לעיתים מתבייש……

אגב, ביקשתי מאחד המשוחררים לעשות משהו בשמי למענך.

מבקשים ממני במיוחד למסור לך דרישת שלום חברַי המוכָּרים לך והבלתי מוכָּרים, וכן מוסיף עליהם נתן, חברה בעבר של אחותך. מקבל אני באהבה ובלי תרעומת את הנדירוּת של מכתבייך. ברוכה את בַּדרך הנכונה שהינך צועדת בה, והלוא האהבה תמיד תהיה נושאת סבל, אושר וגעגועים –

כל טוב לך יקירתי

באהבה רבה רבה

יהושע.

ד"ש לכל החברים ובמיוחד לשמֵינל'ה.

שלום רב לך ידידתֵנו היקרה.

הנני מנצל את השורות המעטות האלה למסירת דרישת שלום לבבית ביותר, לך ולַידידים המוכָּרים והבלתי מוכָּרים. מחמת צמצום המקום הנני נאלץ לקצר בכל האפשר, אף על פי שמאד הייתי רוצה לשוח אִתך ביתר רחבוּת.

אם כן, ניגע רק בנושא המאד חביב עלייך וגם עלינו, ושמו "יהושע".

חששותיך כי ייתכן ולא תכירי את ידידֵנו יהושע, מבוססות מאד.14 שנים חלפו, וידידֵ נו הִשתנה בהרבה. אבל בטוחני כי לא יהיה קץ לשִׂמחתך לראותו כמו שהוא היום.

יחד עם זאת, לא יִקשֶה עלייך להכיר את שִיקי של היום, כי הטוב והיפה— שהיה כה מקורי ואופייני אצלו — שמור אִתו,

ואין כוח בָּעולם אשר יצליח לגזול זאת ממנו.

הנני מודה לך מאד בעבור הספרים שאת מעבירה בשבילנו. היי שלום.

חזק ואמץ

יהודה.