הלמוט היקר,

במחשבה היינו הרבה אצלכם אך בגלל ההתרגשויות של השבועות האחרונים, לא יכולנו לרכז את מחשבותינו כדי לכתוב לך. אני רוצה להגיד לך גם בשמו של דוד וולטר את השתתפותנו באבידה שלך במות אביך. עבור אביך זה אולי הדבר הכי טוב. ביום האחרון בברסלאו,  עליתי על קברו שם היה שקט ושלווה. אנחנו הגענו רצוצים אל האוניה כי עד לרגע האחרון היו התרגשויות שהעמידו בספק את יציאתו של דוד ברונו. עכשיו אנו הולכים לקראת עתיד בלתי ידוע.  אנו לא בלי רצון כי לא היקשו על הרצון לצאת. רק הישארותם של אמך ודודה מרטה גורמת לנו דאגות. אולי ריכרד יצליח להוציא את אמך לאנגליה.  אתם אינכם צריכים לתמוך באמכם בכספים, שמרתי עבורה כספים היא תצטרך את זה יותר מאוחר. הילדים שלנו נהנים מהחופש ושמחים לקראת הארץ החדשה אנו בינתיים לא חושבים הלאה. הלמוט היקר מה שלומך? איך מתקדם היישוב שלכם? דרך אמך, תמיד נדע מה שלומכם תישארו בריאים.

ד"ש מכל הלב דוד וולטר ודוד גרטה