העלייה ההמונית (1948–1951, ולעיתים נספרת עד אמצע שנות ה־50) הייתה גל העלייה הגדול בתולדות ישראל: כ־700 אלף עולים- ניצולי שואה מאירופה ויהודים מארצות האסלאם- הכפילו את אוכלוסיית המדינה הצעירה. מבצעים כ״מרבד הקסמים״ (מתימן) ו״עזרא ונחמיה״ (מעיראק) הביאו עשרות ומאות אלפים. המדינה והסוכנות הקימו מעברות ועיירות פיתוח, הנהיגו משטר צנע ונקטו במדיניות ״כור ההיתוך״ לשילוב העולים. אף שהקליטה לוותה במחסור ובפערים חברתיים, העלייה ההמונית עיצבה את מפת היישוב, האיצה את הכלכלה, והפכה את ישראל למדינה רב־תרבותית ורבת־אוכלוסין.