אביב הצליח לדבר בטלפון עם משפחתו שנמצאת בחיפה. בגלויה הוא מבקש שהוריו יבדקו מה אפשר לעשות עם חפציו שנשארו במעונות של 'בצלאל' בירושלים. והוא צופה שמועד השחרור המוקדם ביותר יהיה רק בעוד שבועיים. אביב יצחקי היה סמל לוחם בסיירת שריון. הוא התגייס באוגוסט 1967 והשתחרר באוגוסט 1970. היו אלו שנות מלחמת ההתשה ואביב שהה במשך רוב שירותו בסיני. במילואים הוא שירת בגדוד 88 של השריון. הגדוד כונה 'דב לבן' – גימטריה של המספר 88. זו הייתה יחידת פשיטה וצליחה שקיומה נשמר בסוד מפני המצרים. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים יצאה היחידה אל שארם א־שייח, ומשם המשיך הכוח אל א־טור במרדף אחר חיילי קומנדו מצריים. לאחר ההחלטה לחצות את תעלת סואץ נקרא גדוד 88 להתקדם לאזור הקרבות. הטנק של הצוות של אביב יצחקי היה תקול, ולכן נשלח אל מחנה אחורי לקבל טנק חלופי. את התעלה עבר אביב יצחקי תחת הפגזה, וחבר אל חבריו שחצו את התעלה לפניו והספיקו לנצח בקרב שבו ספגו אבדות קשות. במהלך המלחמה עסק יצחקי בעיקר במשימות אבטחה באזור שנקרא 'החייץ החקלאי'. לאחר החתימה על הסכם הפרדת הכוחות בינואר 1974 חזר אל שטח סיני והמשיך בשירות המילואים חודש נוסף. בזמן המלחמה הקפיד לכתוב הביתה לעיתים קרובות. הגלויות שכתב משקפות רק מעט מחוויותיו כיוון שלמרות מאורעות המלחמה הוא ביקש להרגיע את הוריו ולשכנע אותם שלא ידאגו לו. יצחקי אף תעד בצילום את יחידתו ואת חבריו. יחידת דב לבן פורקה בהמשך שנת 1974.