28 במרץ 1948
משפחה יקרה,
אני מקווה שמאמא לא דאגה לנו לפני שקיבלה את המכתב האחרון שלי, משום שלמשך זמן מה
לא שלחתי דואר. את המכתב הקודם כתבתי כשנכנסנו העירה. הוא נשאר במחברת שלי ימים
אחדים, ולאחר מכן ולא פחות משבוע בכיס של יהודה, שהחזיר לי אותו. מכיוון שבינתיים מצאתי
תיבת דואר, עשרה רחובות מכאן, אדע מה לעשות במכתבים שאכתוב מעתה והלאה. ובכן, החיים
בעיר לא כל כך רעים. המחירים בשמים, והרבה דברים אינם ניתנים להשגה, גם לא תמורת כסף,
אבל אני מצליחה להסתדר ואנחנו לא רעבים. חיפשתי עבודה בהוראה או במרכזים עירוניים
כמדריכת ילדים מוזנחים. אני חושבת שלא אמצא עבודה בהוראה משום שאין זה הזמן המתאים
בשנה, אך בנוגע לעבודה האחרת קיימת אפשרות. השבוע אהיה צופה באחד המרכזים האלה.
בעוד כמה שבועות, אם הם יחשבו שאסתדר, הם יבחנו אותי. העבודה הזו, גם אם אקבל אותה,
תהיה עבודה חלקית. היא עבודה לחצי יום, ומשכורתה נמוכה, אך עדיין כדאית. מלבד מצבירת
ניסיון, ייתכן שאמצא עוד עבודה חלקית, אך בינתיים יש לי זמן לעשות דברים רבים במקום
המגורים שלנו, נוסף על קניות. יהודה אוכל את הארוחה העיקרית שלו וגם ארוחת בוקר "על
חשבון החברה". הוא קונה רק קפה ולחמנייה כשהוא מגיע לעבודה בשעה 07:00 בבוקר וארוחת
ערב. אני אוכלת במשך היום כל מה שיש לי בבית. פעמיים בשבוע, בראשון ובשלישי, אנחנו
אוכלים ארוחת ערב בחוץ. גם בערב שבת ובשבת אחר הצהריים אנחנו אוכלים בחוץ. במסעדת
ויצ"ו רוב הארוחות בשריות, ולנו אין כלים שיאפשרו לנו להכין ארוחה בשרית. את הכרטיסים
לשבת קונים ביום שישי. בשבת הם מגישים סוג של חמין, עם שעורה כלשהי, אך אין מה להשוות
אותו לזה של מאמא. עד עכשיו, בשבועיים שחלפו, עשיתי קניות, פתחתי קופסאות שימורים
ובישלתי. אני מעזה לומר שאני עושה עבודה די טובה, בהתחשב בעובדה שאין לנו עדיין כרטיסי
מזון. אנחנו צריכים לקבל כרטיסי מעבר מהקיבוץ, ללכת למשרד המזון וכו' כדי לקבל כרטיסים.
יש צורך בכרטיס מזון לסוכר, ביצים, תפוחי אדמה ונפט, ואני חוששת שעוד מעט גם ללחם. הרבה
דברים בשוק הם מיובאים ויקרים מדי לתקציב שלנו, אך אנחנו עדיין מצליחים לאכול ארוחות
משביעות ומאוזנות. המשכורת של יהודה מספיקה למחיה אך אין בה הקצבה לתשלומי בריאות,
למצב חירום, לביגוד חדש ועוד. קנינו שתי כוסות ותחתיות, שתי כפות גדולות, פתילייה עם להבה
גדולה (לא פרימוס), סיר, קערה, סכין ודלי. יש לנו גם כמה צלחות מפח, שהיו לי ממקסיקו, וכמה
דברים שחברתי רותי השאילה לי (הם שוהים בקיבוץ עד שימצאו עבודה או מגורים בתל אביב). זו
תכולת המטבח שלנו. לוויתי מרותי גם פלטה חשמלית. אם אמצא עבודה שבה אקבל הכנסה
שתכסה את ההוצאות שהזכרתי קודם, נהיה ברי מזל יותר מאחוז ניכר מהאנשים בעיר, אם כי
ישנם גם אנשים אמידים כאן.
בשבת שעברה התהלכתי ברחובות. יכולתי להיות באיזה קרנבל בריביירה. היה חם ונפלא, וכל
תושבי תל אביב היו בחוץ, לבושים חגיגית כמו בתהלוכת הפסחא, מתהלכים או יושבים בבתי
הקפה שעל המדרכות. אי אפשר היה להעלות על הדעת שקרבות סוערים מתנהלים במרחק כמה
מילים משם. דופק העיר ממשיך לפעום ולחיות בשקט, בהנאה מלאה מכל הטוב, אוכל, שתייה,
ביגוד ובידור. אנחנו במרחק שני רחובות מהים. לאורך הדרך הצמודה לים יש חופי רחצה
ומלונות. מאוד נעים לשבת שם, לצפות על יפו במרחק בטוח מירי אש תוקפת.
ובכן, אנחנו בריאים. יהודה עובד קשה מאוד כרגיל, במשך שעות ארוכות, והוא עייף מאוד. פסח
בפתח ועדיין אינני יודעת מה נעשה או היכן נהיה ב"סדר" ואיך נסתדר עם מזון במהלך השבוע.
אהבה לכולם. כתבו לנו! הדגישו את הכתובת.
באהבה, טובה