20 במרץ 1949
מאמא יקרה,
לפני ימים אחדים קיבלתי את מכתבך מ־9 במרץ וכן את המכתב של אורה. הופתעתי מאוד
מהחדשות של אורה, זה היה מאוד לא צפוי. אני מקווה שהכול ילך כשורה ושאני אהיה בסביבה
כאשר התינוק ייוולד ואוכל לעזור לה. נראה לי שלא נוכל לעזוב לפני פסח. עכשיו עלי לקבל את
הדין ולהכין את הפסח. בשבוע החולף גברת קנטור באה לראות אותי. נראה שהיא הייתה כאן
(ברחובות) פעמיים קודם לכן, אך לא מצאה את הבית. אישית, אני לא מצטערת על כך, כי היא
באה בזמנו בציפייה לראות את התינוקת ואני הייתי מרגישה נורא לספר לה על כך. בכל מקרה,
בשבוע שעבר, בזמן גרוע ביותר (לא הרגשתי טוב, הייתי מצוננת מאוד ונשארתי במיטה כל היום,
הצלחות לא היו שטופות, המיטה לא הייתה מסודרת והבית מלוכלך, השעה הייתה ארבע אחר
הצהריים, לבשתי חלוק ונכנסתי למטבח למצוא משהו לאכול), הבטתי דרך החלון, ומי באה מולי
אם לא גברת קנטור. הסתכלתי סביבי בטירוף, מחפשת מקום להסתתר, אך היא קלטה אותי!
מאוחר יותר יצאנו, פגשנו את יהודה בדרכו הביתה. היא הזמינה אותנו לארוחת צהריים בשבת.
ליהודה היה יום חופשי לאחר חודש שלם. (הקודם היה בט"ו בשבט). תפסנו מונית (נאבקנו
להיכנס) והגענו לתל אביב. מאירה הייתה שם, וארבעתנו אכלנו צהריים. בזמן שהיינו שם החלטנו
לחפש את הבית של צבי קלימן, ומתברר שמקומו מעבר לפינה, כך שסוף־סוף אספנו את החיתולים
ואת השמלה השחורה ששלחת. השמלה יפה מאוד. הלכנו לאורך גדת הירקון. זה היה יום שמש
נפלא והרבה אנשים חתרו בסירות בנחל. זה נראה משעשע. הבאנו להם כמה מהכתבות של יונתן
כדי שיקראו אותן. באופן אישי, אני חושבת שהכתבה על הילדים הייתה מכווצת, אולי קטועה,
ונעדרה תחושת זרימה שיש בכתבות האחרות. כולנו חשבנו שהכתבה הקצרה על המלחמה
בירושלים הייתה מצוינת. (גם הירושלמים חושבים כך!) כולם היללו את הסגנון של יונתן, וגם אני
נהניתי ממנה מאוד. לאחר שיחה עם גברת קנטור וחישוב הוצאות מחיה שאורה שלחה לנו, אנחנו
מגיעים לאט למסקנה שאנחנו לא כל כך מעוניינים בתמיכת הצבא בלימודים של יהודה. נראה לנו
שעדיף שנעשה הכול באופן עצמאי, ללא תלות בצבא. חשבנו שחיל האוויר יתמוך בנו כספית
ויהודה יחזיר את מענק הלימודים במשך כמה שנים לאחר מכן, אך נראה שהמענק לחיילים
משוחררים מצבא ארצות הברית יאפשר לנו לחיות במסגרת התקציב, ובעזרת משרה חלקית של
אחד משנינו או שנינו נסתדר ונהיה חופשיים לקבל כל עבודה זמינה ללא התחייבות אחרת. זה
תלוי בהסכמה של חיל האוויר, אך אנחנו חשים שנעדיף לנסוע באופן עצמאי. לא כך ראינו את
הדברים קודם לכן. אני חושבת שגם עם קבלת השחרור ייקח זמן להוציא דברים אל הפועל
ולעזוב, אך אני מקווה שהדבר לא יארך זמן רב. מ"הפועל המזרחי" עדיין לא שמעתי. הו כן,
השבוע קיבלתי את חבילת שימורי הבשר ששלחת. החבילה הגיעה די מהר והתקבלה בברכה. היום
שוב יום נהדר. אני מקווה שפירושו של דבר שהקיץ מגיע. יום טוב לעשות בו כביסה, וכבר השריתי
בגדים. אני מקווה שעונת הגשמים חלפה.
מה חדש בבית? אני מקווה שעונת הקיץ בקייטנה מתחילה להשתפר. לפני ימים אחדים קיבלנו
מכתב ממאי טנר. היא שלחה לנו 10 דולר עבור התינוקת ומכתב מאוד יפה. כנראה היא לא שמעה
שאיבדנו את הבובה שלנו. אני לא יודעת מה לעשות בכסף או מה לכתוב לה. מה את מציעה? האם
להחזיר לה את הכסף? הודיעי לי. דרך אגב, אם מדברים על כסף, לא פדיתי אף אחת מההמחאות
ששלחת לי, לא של 60 דולר ולא של 100 דולר וגם לא את של דודה רבקה. האם יפוג תוקפן? לפני
שאעזוב אולי אפדה אותן. אני מקווה שלא תהיה בעיה. אני מצרפת כמה תמונות מהזמן שיונתן
היה כאן. שתיים של אבא ותקווה ושל התינוקת ושלי. אנחנו מנסים להשיג הדפסות טובות יותר
של התמונות, אך זה מה שיש בינתיים. כמו כן, יש לנו תמונות רבות ליונתן. אהבה לכולם, יהודה
וטובה