בס"ד יום ד' 31/7/74

[עמוד 1]
לשושי היקרה צרור שלומות-!
שוב שמחתי לקבל את מכתבך. את האיחור ייחסתי
בתחילה לשביתה שהיתה אצל הדוורים, אך במכתב
הסברת את הסבת האיחור. כפי שאני מבין הרי את
חובבת אומנות מושבעת. אכן זהו תחביב מצוין בעיקר
למי שמתמצא בזה או מוצא בזה עניין. אני חושב שגם
אני אוהב לראות דברי אומנות, אבל אני בררן.
אומנות יפה (פסול, קרמיקה וכדו') אני מסתכל אבל
אינני אוהב קשקושים ויש גם דברים כאלה (הם נקראים
"יצירות אמנותיות"!).
אני גם רואה שאת מבינה בפוליטיקה וכפי שאת
מציינת את אוהבת לדבר על כך. ובכן לדעתי הוא במקרה
זה כדעתך. אני חושב שכל אחד חייב לדעת מה הולך
– בארץ בפרט ובעולם בכלל – כלומר להבין בפוליטיקה
אך האמיני לי, לא הייתי רוצה כלל להיות פוליטיקאי.
זה דבר איום וקשה. זוהי אחריות גדולה ביותר.
ואם פוליטיקה, הרי השבוע "רעשה" הארץ בעקבות מעשה
ההתחלות בסבסטי'ה שע"י שכם. ואח"כ הפינוי ממנה.
כפוליטיקאית חובבת (אולי מתכננת להיות פוליטיקאית-מקצועית)
אשאל אותך לדעתך בנדון-!
האם ישנה אפשרות להחזיר את יהודה-ושומרון או אסור-?
אשמח לשמוע את דעתך שלך בנושא כבד זה ובדף
הבא תמצאי אף את דעתי שלי בנושא.
[עמוד 2]
ובכן ראשית-כל אזור יהודה ושומרון היה שייך, שייך
עתה ויהיה שייך לארץ ישראל מה שאנו קוראים "נחלת-אבות"
ואינני אומר זאת רק מפני שאני דתי, חוששני שזוהי דעת הרב
הגדול במדינה וזאת טוענים גם הח"כים בגין, שרון, גאולה כהן
וכל אלה שבאו להזדהות עם המתנחלים. ואם-כך הדבר
באיזה רשות הממשלה יכולה להחזיר שטח זה שהוא שלנו-???
ועתה לסבה הבטחונית שבדבר. הנה לא עבר זמן רב
מאז המלחמה האחרונה וכבר מדברים על הסיבוב הנוסף. והערבים
עושים את כל ההכנות לכך, האם אנו חייבים לעזור להם
להשמידנו-? הרי בהחזרת יהודה ושומרון חוזרת מדינת-ישראל
להיות בצורת שתי נקניקיות הקשורות בחוט דק, והרי
לכך חותרים הערבים, את הרי שומעת וקוראת את
החדשות ובהן הכרזות המלחמה של הערבים (בסיוע פעיל של בריה"מ).
נקח לדוגמא את עזה, לאחר שהיא נכבשה במבצע סיני והוחזרה
לערבים, נכבשה שנית במלחמת ששת-הימים והקרבנות שנפלו
על כבושה היו גדולים מאשר במבצע-סיני (בגלל אמצעי לחימה אחרים,
כוח-אדם גדול יותר וכדו') באם יוחזר השטח הנדון, נצטרך
לכבש אותה חזרה לאחר זמן-מה ואז י'היו מס קרבנות גדול הרבה
יותר. ולצערנו אי-אפשר ואסור לסמוך על הסכמים עם הערבים,
והממשלה שלנו יודעת זאת אך חוששת לומר זאת בפרהסי'ה.
סיבות אלה כבר מספיקות בהחלט כדי לאסור על החזרת שטחים
אלה לערבים. כפי שבקשתי כתבי את דעתך שלך עוד לפני
שקראת את דעתי.
בקשר לידיד זאב, אינני יכול אלא לאחל לך הצלחה,
כמובן שידידותינו –העטופה בחבלים עבים, כפי שכתבת (עדיין לא
מדדתי את עובי החבלים) – לא תפגע ואני תמיד אזכרך אך
[עמוד 3]
ורק לטובה ועדיין אני מקוה שאוכל לראותך בקרוב.
לדבר אחד אמנם כן גרם הסיפור על הידיד.
לפחות במכתב זה שאינני יודע אם י'הי'ה לך נוח שי'הי'ה
ברשותך תמונה שלי כשאת מפתחת ידידות עם אותו זאב – או
לא משנה מי – כמובן שאת יכולה לאפסן את התמונה במקום
שלא תהי'ה גישה אבל אם את בכל זאת רוצה תכתבי
במכתב הבא. ובתשובתי אלייך אצרף גם את התמונה.
ואם כבר דברתי על תמונה ואי נוחיות, האם מכתבים
לא יפריעו לך-? שושי ,אני תמיד שמח לענות. אך אם
תכתבי שזה עלול להפריע, לא אכעס עלייך, אני אבין אותך.
אגב שכחתי בהקשר להתנחלות סבסטי'ה, כפי שהבנת
מה"הרצאה שלי" אני כמובן מזדהה איתם ולא רק במילים.
אני אישית השתתפתי בהתנחלות בסבסטיה עליתי יחד אתם
ביום חמישי אך חזרתי במוצאי-שבת (בתחילה התכוונתי לעלות
רק עד יום שישי והארכתי עד למוצאי-שבת).
ובכן מכתבי הפעם ארוך במיוחד (דף אחד מלא בפוליטיקה)
ולכן אסיים בינתיים בתקווה לתשובה מהירה
בלי בנעימים עם ידידך זאב (אני חושב שהוא השיג בחורה מצוינת-
באם יחזיק מעמד) ושוב מצפה לתשובה מהירה.
ממני בידידות כנה (למרות הכל)
יעקב