רבקה אייגרמן מתחתנת, והחתונה תידחה לחודש אב כדי שאסתר תוכל להשתתף בה. כך כל המשפחה תהיה יחד! רבקה מספרת על ההכנות, על הרחוב שיגורו בו ועל זה שהיא מתכננת לעבודה אחרי החתונה גם כדי להחזיר חובות וגם כדי לא להשתעמם. בארץ מתכוננים לקראת יום העצמאות, והיא וחיים ארוסה יצפו במצעד. היא מתחילה לספור את הימים, גם לחתונה, וגם לפגישה המחודשת עם אסתר. האחיות אסתר ורבקה היו בנותיהן של לאה לבית ראנד ונפתלי יוסף (יוסל) אייגרמן. לאה ונפתלי יוסף נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח ולהסתתר מהנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של "הנוער האגודתי" – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית וחרוצה, שנפטרה בטרם עת בגיל 35. זו הייתה טראומה גדולה למשפחתה ולקיבוץ בכלל. לימים נשא נפתלי יוסף את חברת המשפחה בובי רחל פרנקל לאישה, ונולדו להם עוד שני ילדים. לאורך השנים הרבו נפתלי ולאה לכתוב מכתבים לילדיהם, ובהם מכתבים רבים שנשלחו לבתם אסתר בשנים שהיא למדה באנגליה. אסתר, שנולדה בשנת 1945, נסעה בין השנים 1964-1966 ללמוד בסמינר לחרדי לבנות בעיר גייטסהד (Gateshead), שמנהלו היה הגיס של בובי רחל פרנקל. היא נהנתה בשנות הלימודים שם: למדה את השפה האנגלית, הכירה את קרובי המשפחה שגרו באירופה, ומשנה לשנה התחזקה בשמירת מצוות. ואולם, לצערה, מצבה הכלכלי היה קשה, והאחים בישראל שלחו לה כסף להוצאותיה. גם קרובי משפחה אחרים שלחו את בנותיהם לגייטסהד, ואסתר הידקה את הקשרים עם המשפחה, הוזמנה לארוחות משפחתיות, לחגים ולשבתות. לאחר לימודיה חזרה לארץ, החלה לעבוד כמזכירה ושודכה ליצחק קמפה, בחור ישיבה מבית חלקיה, מושב סמוך לחפץ חיים. משפחת קמפה עברה לגור בבני ברק ובהמשך בתפרח. למרבה הצער חלתה אסתר במחלת כבד, עברה השתלה שהעניקה לה עוד כמה שנים טובות אך נפטרה בטרם עת. את אסופת המכתבים תרמה לפרויקט אוצרות אחותה רחל שנרב.