לאחר מכתבו של אריה, מגיעה מכתבה של רותי - בת כתתו של אליהו, החברה גם היא בועדת הבנים של הקיבוץ. רותי מעדכנת את אליהו במתרחש בקיבוץ ומתייחסת להחלטת הועדה ולמכתב אותו קיבל מאריה, בו הודיע לו על ההארכה שניתנה לו לשנת החופש. אליהו נולד ב-11 ביוני 1953 בקיבוץ נען, בן לאהרון ופרידה רייך, אח לבתיה הבכורה ולצבי הצעיר ממנו. בהתאם לאותה תקופה, אליהו גדל והתחנך במסגרת הלינה המשותפת בקיבוץ. את שנות ילדותו חלק יחד עם בני-כיתתו מקבוצת "נרקיס". כך למשל, את בר המצווה חגג יחד עם כל הקבוצה במתכונת מיוחדת שהייתה נהוגה באותם ימים בנען וכללה תכנים רבים שממשיכים בהם עד היום. עם סיום התיכון, בשנת 1971 התגייס אליהו לצבא ושימש לימים כקצין במסגרת מסלול בני משקים לפיקוד בנח"ל. במהלך שירותו, השתתף במלחמת יום כיפור כמפקד מחלקת טירונים שהוטסה במסוקים להחליף את חטיבת הצנחנים בתפיסת עמדות בראס-סודר שבסיני, על מנת לאפשר לחטיבת הצנחנים להשתתף בקרבות לחציית התעלה. אחרי המלחמה התמנה אליהו למ"פ במחנה 80 וסיים את השירות כמפקד היאחזות מצפה-שלם. עם השחרור מהצבא חזר אליהו ל"שנת עבודה" בקיבוץ, כפי שהיה נהוג באותם ימים, וחזר לעבוד בפרדס כפי שנהג כאשר היה נער. באותה שנה הצטרף לוועדת בנים שתפקידה היה לדאוג לקשר שבין חיילים וחברים צעירים לבין הקיבוץ. בשנת 1976, משהשלים את שנת העבודה לה היה מחויב בקיבוץ, יצא אליהו ל"שנת חופש". בחמשת החודשים הראשונים, עבד בחברת בנייה ברחבי בארץ. בתום חודשים אלו, משחסך די כסף, יצא אליהו לטיול גדול במרכז ודרום אמריקה. סדרת מכתבים אלו נכתבו בין 1977-1978 על ידי אליהו, בני משפחתו וחבריו מהקיבוץ, בזמן שהותו בחו"ל. המכתבים מתארים את הלבטים עמם התמודד אליהו באותם הימים, כאשר היה נתון ללחץ מצד הקיבוץ לשוב למשק בתום שנת החופש שהוקצבה לו.