מוצש"ק אור ליום כ"ב בטבת 4.1.48
זרבבל שלי
עברוני געגועים ומנסה אני להתקשר עמך מעבר למרחק המפריד בינינו.
אם אמנם המראתם הבּקר, כפי שהודעת אמש, הרי נמצא אתה כבר
בפריז המעתירה זה כמה שעות. אולם יתכן גם כן שעודך מחכה בלוד לבֹא
האוירון? מצב זה של אי ידיעה קשה עלי מאד. אבל אתאזר בסבלנות, ומחר
בודאי יתברר הדבר. בינתים נתקלקל כל כך מזג האויר. רוח חזקה וקרה
נושבת מאז הבֹקר והשמים מתכסים בעננים כבדים ולבי מלא דאגה וחרדה
לגורלכם. בכל זאת אין לי כל רגש חרטה על המעשה. לבי סמוך ובטוח כי
הדרך תעבֹר בשלום ושם תפתח לפניך תקופת חיים חדשה מלאת ענין
וספוק וזה יהיה גם שכרי אני. לוּ רק תהיה בריא, שמֹר על עצמך ואל תזניח
דבר, השתדל לטפטף טפות בעין וקבל את הרפואה אשר אתך. אגב
מצאתי בבית את הקפסה השניה עם הכדורים השחורים השכחת אותה
או כי לא רצית בה? ובאם תוסיף לסבֹל ברגלים תהיה אנוס לקנות
נעלים אחרות, רק כתֹב על כל זה בפרוטרוט ובדיוּק.
ואני אחרי המראתכם נסעתי ישר לתחנה המרכזית תפסתי אוטובוס
ברגע בואו והגעתי תיכף הביתה. מצאתי הכל במקומוֹ ושקעתי בעבודה
אשר חכתה לי. בשבע שעות בערב החלטנוּ שהנה הגעת פריזה ולִיוִינוּךָ
בדרכך ולמחרתוֹ, ביום הששי, התחלנוּ מחכים לידיעה משם, עד אשר
באתנו, בצהרים הידיעה מלוּד ע"י אליעזר בקר, ואחר כך הטלגרמה
וגם טלפון ממשרדוֹ של אוּרי ע"י רחל הגיעני ולבסוף דבר שיחתך עם
רוז'שקו בלילה. עכשו, כיון שבמשך כל היום לא נתקבלה שוּם ידיעה
הריני נוטָה לחשֹב בכל זאת שהמראתם וכבר הגעתם לפריז.
הילדים אינם ברגע זה בבית ובודאי לא אחכה מחר עד אשר יִפָּנוּ
לכתֹב ואשלח את המכתב. רם מתכונן לחזֹר ירושלימה, אמנון ממשיך
בעבודתוֹ, אם כי מוכן הוא לעזבה בכל יום. משַדלת אני אותוֹ להמשיך
עד אשר נתברר יותר המצב. תרצה הולכת לגמנסיה, עוד טרם הספקתי
להתראות עם קררי ולברר את הענין. הוריך היו פה הבֹקר (ראיתים גם
אתמול ושלשֹם) וכן גם נעמי. הכל בסדר שם ומחכים לידיעות ממך.
גם בביתנוּ הייתי ושלום מכלם.
ובזה אסים הפעם בתקוה לקבל מחר טלגרמה מפריז.
היה שלום וחזק. נשיקות חמות לך משלך
שולמית.
שלום רב לאוּרִי