יום ג' ו' בתמוז 13.7
זרבבל שלי האהוב
ובכן לא הועילו כל תקוותינוּ, ההפוגה נסתימה והקרבות נתחדשו, אין
תועלת להסתיר, הרי הדבר כבר ידוע לך ברגע זה, עת כתבי אליך. רוצה
אני רק לקוות כי הסערה תשכך שוּב עד הגיע מכתבי זה אליך. ממהרת
אני לכתֹב בין אזעקה לאזעקה, כי תל-אביב מופצצת תכופות, ובחלוף
האוירון מעל לראשינוּ, ניתן גם פּה אות אזעקה, וממהרים למקלטים. אנוּ פינינוּ את המרתף וסדרונוּהוּ לפי ההוראות, רם דרש זאת בכל תֹקף והתעסק
בזה ביום חֹפש. הוא נמצא במקומוֹ בכפר בילוּ, ובא תכופות הביתה, בשעות
הפנאי. אבל הנגב מנוּתָק מחדש, מכתבים משם אינם מגיעים ומיַקִירֵנוּ לא
קבלתי כל ידיעות. מכתביך הגיעוני, לאחר הפסקה של למעלה משבועים, בזה
אחר זה, שלשה במספר, האחרון מיום 24.6. מרבה אתה להזכיר את דבר
סיום הפעולות והשִיבָה הביתה. הרי תבין יקירי כמה כמֵהִים כבר כלנוּ
ליום זה, ובכל זאת תמהה אני, כי לפי התכנית הרי צריכים הייתם
לבקר עוד בארצות אחרות? ושוב, מדאיג אותי יותר ויותר מצב עיניך,
מתברר שגם הנִתוּח השני צריך להעשות מחדש, והאם אין אפשרות לדחות את
זה עד נויורק, או כי ירדה תכנית זוּ מעל הפרק? מאד מאד רצוי
וחשוּב שכן תגשימנָה ותבקר שם את הרופא, המומחה המיוחד והגדול לנתוּחים
מסוג זה שנעשה לך בראשונה, ותשמע את דעתוֹ, ואולי אפשר לתקן במדת מה
את הראִיָה ואגב תברר את סבת חולשת העינים בכלל ואל תשכח להזכיר
גם את צרת השעוֹרָה המציקה לך לעתים קרובות. תשתדל גם כן להבדק
ע"י רופא פנימי בקשר עם מצב הלב, לחץ הדם, העיפות והחולשה וכל השאר.
אבקשך, עשה הכל למען היטיב את מצב בריאוּתך, אל תשכח להעלות על
הפרק גם את "הסֻכָּר", ומה עם הרגלים? כל זה מדאיג אותי ומחכה אני
למכתבים נוספים, אולי תתבררנה חלק לפחות מכל השאלות האלה.
ואצלנוּ, המצב נשתפר בהרבה מבחינה צבאית. הנשק הכבד, אשר כה
סבלוּ צבאותינוּ מחסרונוֹ, הופיע בחזיתות ומראה את אותותיו, ואם קֹדם
היינוּ מעמידים "אֹמץ לב" מול טנקים ותותחים, הרי עתה נהנים חילֵינוּ מעזרת
התותחים והשריונים שלנוּ ואף מפציצֵינוּ כבר הספיקוּ להראות את
נחת זרועם לדמשק ולקהיר. מאז התחדשוּ הקרבות, הנצחון הוא
לנוּ בכל מקום וידינוּ על העליונה, אולם את מחיר הנצחונות מכרחים
לשלם והוא יקר יקר. מצפים להחלטות מועצת הבטחון, תבוסת הערבים
תמריצֵם כפי שסבורים להסכים מחדש להפוגה, ושפיכות הדמים תפסק בקרוב.
רם כתב לך באריכות בשבוע שעבר, וגם תרצה כתבה, כרגע אינם בבית, ואני
לא אשהה את המכתב. הוריך כתבוּ גם הם לפני ימים אחדים. גורל
המכתבים תָלוי כפי הנראה גם הוא במזל. יש השוהים זמן רב בדרך, ויש המזדרזים
להגיע. אין לדאֹג בכל אפן כשמכתב מתעכב ומוכרחים להתאזר בסבלנות ובקֹר
רוּח. כן יקירי, יודעת אני טעם עצה זוּ, אבל אין ברירה אחרת.
שכחתי כמעט להזכיר כי מושָה וחוה ובלפור יצאוּ לתל-אביב, והחליטוּ
להסתדר לפי שעה שם באיזה חדר עד אשר יתברר מצבה של ירושלים.
כספי נמצא עתה גם הוא בתל-אביב, אם כי מקום עבודתו הקבוע ישאר
בירושלים. בלפור החלים מפצעיו, ויחזֹר בודאי לאחר חפשתוֹ לחיפה, כי
שם מקומוֹ, וחיים גם הוא נמצא שם. משַי ונצה נתקבל מכתב מג'יב
יוסף, שלום להם. יגאל כבר בא גם הוא מצרפת והביא עמוֹ מספר הגון
של חבריו שם. פניו אינם טובים, אבל הוא שבע רצון להמצא שוּב
בארץ. תפקידוֹ פה טרם נקבע. עזי נמצא בשדה התעופה שבתל אביב
בהיותוֹ מגויָס לחיל האויר. אף מנַחֵם יצא כבר לאמוּנִים ביחד עם כל בני השבע-
עשרה, לפי שעה רק למשך שני חדשי החֹפש, כי עליו לסים עוד את השמינית בגמנסיה בשנה הבאה, אך מי יודע איך יפֹל דבר. הכל תלוי במצב.
ובכן אסים. זרבבל שלי, מרגישה אני ויודעת מה קשה לך שם, ובכל זאת אבקשך
אזֹר כֹח, כיאות לשעה קשה וחמורה כזוּ בה אנוּ חיים. אנוּ עושים חובתנוּ
פה, ואתה ממלא תפקידך שם, וכלנוּ מתאמצים להיות ראויים לגֹדל השעה.
והרגישני תמיד עמך כאשר תרגיש בזה לבי שלך
שולמית