17.12.1974

[עמוד 1]
ליעקב היקר מיטיב השלומות!!!
בראשית מכתבי אבקש סליחה על האחור של המכתבי אולם עם
קצת הבנה תוכל להסיק שהחופש "גזל" ממני זמן רב.
ו"כמעט" שכחתי לענות למכתביך. כעת כשחוזרים כבר ללמודים
החלטתי להשיב על מכתבך.
היום חזרנו ללמודים ואפשר לומר זה יום רצוף של
קבלת תשובות של מבחנים. אפילו קבלנו תוצאות של מבחן
הבגרות האחרון וציון הבגרות הוא – 7 כמובן בדקדוק. אני מקוה
שהחבור שמשקלו בציון זה הוא 65% ישפיע קצת על המאזן. עדיין לא
כתבנו חבורים לבגרות זה כנראה יבוא לפני פסח, עד עתה הגעתי
לתקרת הציונים דווקא בחבור כשקבלתי 85% בחבור האחרון, כתבתי
על נושא שאני אוהבת ואתה ודאי כבר מנחש – האמנות או יותר
נכון החיים והאמנות – רשות אחת או שתי רשויות ? חתרתי
בחבור להדגיש שזוהי רשות אחת, האם צדקתי או לא הציון
מוכיח. בתחילה המורה "העניקה" לי 8+ , אולם משקראה את
החבור לפני הכתה חברי הכתה החליטו שמגיע לי ציון "קצת" יותר
גבוה , ובשל לבה הרחום החליטה לעלות את הציון וכפי שאתה
כבר יודע בציון הוא הגבוה ביותר שלי השנה. שאר הציונים הם
בסביבות ה – 7 , והיתר 6, כאשר הממוצע שלי הוא שבע.
היום קראתי בצהרון אחד – ידיעות אחרונות- שחברת ק.צ.צ.א
גמרה להקים את שובר הגלים ואת בניותיה בשטח הנמל
[עמוד 2]
באשקלון. שמחתי שאני יודעת מי החברה הזו, ושאנוכי מכירה משהו
שתרם משהו למפעל הבניה והייצוב של הנמל, אז כל הכבוד שסיימו
הכל מהר. בזמן האחרון באות לנמל אניות רבות ואני יכולה
לראותן ממרפסתי המראה ממש שובה לב.. היה לי הזכות גם
לראות את שובר הגלים והים בשבת האחרונה אין צורך לפרט שלפחות
נהניתי, מכל דברי הבריאה המפליאים אני נהנית..
בימים הבאים יהיה לנו פחות ואפילו בסביבות אפס
מבחנים, בשבוע הבא כתתי יוצאת לקבוץ, אני החלטתי כמדרש
אמי להשאר בבית לידה. בינתיים סדרו לאמי עבודה בגן כעוזרת
גננת. אך מצבה הנפשי עדיין דורש שיפורים. אנשים שואלים אותה
בטון שבכלל לא מבין "מה קרה לך?" וקשה לה להסביר מה קרה.
לאבד ילד זה כמו לאבד את כל העולם. לאבד ילד זה כמו להפסיק
לחיות. ולאבד בן בצבא על אחת כמה וכמה. אני מנסה עד
כמה שאני יכולה לשמש לה סעד ומשען ומשוחחת עמה על בעיות
ברומו של עולם, על ביה"ס ולפעמים מגלה לפניה את סגור ליבי ואת
געגועי לאחי ואז שתינו שוחות בים של דמעות, הפצע עמוק
נורא לשתינו וכולנו עדיין מסרבים להאמין. פשוט מסרבים.
מדוע שאכביד עליך בדברים שכאלו, האמן לי שכואב לי
לספר על דברים שכאלו אך אלו חיינו, אפילו שנמשיך לחייך,
אפילו שנמשיך ללגום מן "היין" הכאב יוותר וישאר
לנצח.
[עמוד 3]
במרוצת הזמן שחלף דודתי ילדה בת, בשעה טובה, אך חבל
שנולדה בעולם כזה אכזר. אני לפעמים חושבת שאין טעם
בגדול בנים. אני לפעמים חושבת שאין צורך בהמשך שיש צורך
במרידה במוסכמות הבריאה. אתה בודאי כועס עלי נורא ואומר
"השם נתן השם לקח". אך אם הוא רוצה לקחת שיקח בשיבה
טובה את כל האנשים הטובים ואם יש גמול ושכר
אז מדוע שלא נזכה לכך בעולמינו , אך על זאת אין מה
להתווכח הלוא אין בכוחנו להבין זאת.
אני מצטערת שבכל זאת כתבתי מכתב כמעט
שלם בצורה שנכתב על המוות, אך זה מציק לי –
וחבל. נאמר כך מתוך הרגל וציפיה לאופטימיות שיהיה
קצת טוב בלב. שיהיה פעם טוב לי לך ,לגנן שבגן
לאחי הקטן לאבי לאמי ולכל בית ישראל. שיהיה פעם
טוב… הלואי! אינשללה!
שלך, מעל דף הניר כרגיל,
שושי.
אפילו בעזרת קו אחד אפשר
לתרום לאמנות..
נ.ב. לכתוב מכתב אליך, בשבילי זו ממש חגיגה – המבין יבין.