הנושאים החמים:
כל הנושאים:
יישוב והקמת המדינה
חינוך ולימודים
מסעות וטיולים
אירועים בהיסטוריה
מלחמות ישראל
משפחה ויחסים
חגים ומועדים
תרבות
מפורסמים
שירות צבאי
ארצות ערב והאסלאם
שלושה ימים לאחר מותו של הנשיא חיים ויצמן כותב אליעזר לבנו שויצמן היה אחרון הציונים ועם מותו מתה הציונות
סיפור רקע
ד"ר אליעזר לובראני נולד בפולין ב 1898. בגיל 10 עלה ארצה עם אחיו. למד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. היה מבוני העיר ומהעובדים בישובי הארץ. למד באוסטריה ובגרמניה, ועשה דוקטורט בלימודי תיאטרון. מ 1925 יצא בשליחויות ציוניות לארצות הבלטיות, לפולין ולגרמניה, לקולומביה ולוונצואלה, תוך שהוא מלווה את אוסישקין, לייב יפה ואחרים. זאת במסגרת הסוכנות היהודית וקרן היסוד. היה עיתונאי ב"דבר" ואף הקים את העיתון "צהרים". היה המנהל הראשון של התכניות העבריות ברדיו (1943-1936), מ 1943 היה עיתונאי גם בארץ ומחוצה לה. אליעזר לובראני היה סופר נובלות ומורה בבת גלים. הוא ידע על בוריין תשע שפות. אליעזר לובראני חי שנים רבות בירושלים ובחיפה. נשא לאשה את עליזה, ונולדו להם שני ילדים: רימון (1936) ומוריה (1940). המכתב נכתב שלושה ימים לאחר מותו של הנשיא חיים ויצמן, שנפטר ב-9 בנובמבר 1952. האב מחיפה כותב
כתב היד
[עמ' 1]
הר הכרמל 12 בנובמבר 1952
בני יקירי,
היום נתקבל מכתבך השני, ובו תוספת לגרשון. הבאתי לו את
הפתק, אלא שלא מצאתיו בבית. גם התרנגולות שלהם אינן מטילות
וכן המצב אצל כמה מנהגי שחר המחזיקים לולים.
פגישתנו עמך שלשום בבית הספר גרמה לנו עונג רב, אף כי
היה עונג זה מהול בצער. נדמה היה לי, שהנך מסתיר דבר
מה שמעיק עליך. כאילו אין שם הענינים כפי שקיוית ואינך
רוצה לאמור לנו זאת בגלוי. או שמא אלה הם סתם געגועים
הביתה? יודע אתה, יקירי, שמאושרים היינו אילו היית עמנו
יחד. אולם אנו מאמינים כמוך, כי הדרך שהנך הולך בה כעת
היא הדרך ההולמת אותך ובה תמצא אושר. ואין האושר נקנה
ללא ייסורים וללא מלחמה עליו. קבל, איפוא, יסורים אלה
באהבה, כשם שאנו מקבלים את הניתוק ממך באהבה
ובצער. בדרך הביתה הרגשתי שאמא בוכה. עודך צעיר בני,
ואינך יודע את טעם הפרידה מבן אהוב. וביחוד את
רחשי האם שכל חייה מרוכזים מסביב לאהבתה את בניה.
אנו מדברים אודותך תכופות ונדמה לנו שהנך נמצא עמנו
תמיד.
היום שלחתי לך את ספר הכימיה. מחר או מחרתיים אשלח
[עמוד 2]
לוח כיס של הקה"ק (=הקרן הקיימת) לישראל. בענין המגפים נחכה עד סוף
השבוע, כדי לראות אם לא יישלחו מירושלים. אם אין – נשלח
לך לפי שעה את הישנים. מובן, שהיינו שמחים מאד אילו
הפתעת אותנו בביקורך. חבל שהדבר לא יצא אל הפועל
בשבת הבאה. מכל מקום, היה נבון, יקירי, שמור על
מעמדך בחברה ואסוף פלוסים. אם אינך מבין
דבר מה, אל תתבייש. שאל ויסבירו לך. העיקר שלא
תהיה יוצא דופן, מבחינה שלילית.
אמא, מורי ודובי כבר ישנים. אני זה עתה סיימתי את תיקון
מחבורתיהם של תלמידי. שקט בבית. קר במקצת. כל היום
השתוללה סערה וגם גשמים ירדו. אמא היתה מוכנה תמיד
לשלוח לך מקצת מן "ההסקה המרכזית" שלה כדי שיחם לך.
אם חסר לך דבר, כתוב מיד ונשלחנו לך במידת האפשרות.
כאן עדיין מורגש אבל וייצמן. אנו "הזקנים", שאיננו
רתומים בעינים עצומות למפלגות למיניהן, אנו מרגישים
כי עם מותו של ויצמן נסתלק אחרון הציונים. ואולי אף
הציונות מתה עמו. הציונות כמושג כולל, ולא כפי
שהיא מתרסקת בפירושיהם של אנשי המפלגות. הציונות מתה
ובמקומה טרם קם רעיון חדש. זוהי הטרגדיה של דורנו.
כי המדינה איננה אלא שלט בלבד. לפי שעה, לפחות.
שלום לך,יקירי, שלך באהבה אבא
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
כתב היד
[עמ' 1]
הר הכרמל 12 בנובמבר 1952
בני יקירי,
היום נתקבל מכתבך השני, ובו תוספת לגרשון. הבאתי לו את
הפתק, אלא שלא מצאתיו בבית. גם התרנגולות שלהם אינן מטילות
וכן המצב אצל כמה מנהגי שחר המחזיקים לולים.
פגישתנו עמך שלשום בבית הספר גרמה לנו עונג רב, אף כי
היה עונג זה מהול בצער. נדמה היה לי, שהנך מסתיר דבר
מה שמעיק עליך. כאילו אין שם הענינים כפי שקיוית ואינך
רוצה לאמור לנו זאת בגלוי. או שמא אלה הם סתם געגועים
הביתה? יודע אתה, יקירי, שמאושרים היינו אילו היית עמנו
יחד. אולם אנו מאמינים כמוך, כי הדרך שהנך הולך בה כעת
היא הדרך ההולמת אותך ובה תמצא אושר. ואין האושר נקנה
ללא ייסורים וללא מלחמה עליו. קבל, איפוא, יסורים אלה
באהבה, כשם שאנו מקבלים את הניתוק ממך באהבה
ובצער. בדרך הביתה הרגשתי שאמא בוכה. עודך צעיר בני,
ואינך יודע את טעם הפרידה מבן אהוב. וביחוד את
רחשי האם שכל חייה מרוכזים מסביב לאהבתה את בניה.
אנו מדברים אודותך תכופות ונדמה לנו שהנך נמצא עמנו
תמיד.
היום שלחתי לך את ספר הכימיה. מחר או מחרתיים אשלח
[עמוד 2]
לוח כיס של הקה"ק (=הקרן הקיימת) לישראל. בענין המגפים נחכה עד סוף
השבוע, כדי לראות אם לא יישלחו מירושלים. אם אין – נשלח
לך לפי שעה את הישנים. מובן, שהיינו שמחים מאד אילו
הפתעת אותנו בביקורך. חבל שהדבר לא יצא אל הפועל
בשבת הבאה. מכל מקום, היה נבון, יקירי, שמור על
מעמדך בחברה ואסוף פלוסים. אם אינך מבין
דבר מה, אל תתבייש. שאל ויסבירו לך. העיקר שלא
תהיה יוצא דופן, מבחינה שלילית.
אמא, מורי ודובי כבר ישנים. אני זה עתה סיימתי את תיקון
מחבורתיהם של תלמידי. שקט בבית. קר במקצת. כל היום
השתוללה סערה וגם גשמים ירדו. אמא היתה מוכנה תמיד
לשלוח לך מקצת מן "ההסקה המרכזית" שלה כדי שיחם לך.
אם חסר לך דבר, כתוב מיד ונשלחנו לך במידת האפשרות.
כאן עדיין מורגש אבל וייצמן. אנו "הזקנים", שאיננו
רתומים בעינים עצומות למפלגות למיניהן, אנו מרגישים
כי עם מותו של ויצמן נסתלק אחרון הציונים. ואולי אף
הציונות מתה עמו. הציונות כמושג כולל, ולא כפי
שהיא מתרסקת בפירושיהם של אנשי המפלגות. הציונות מתה
ובמקומה טרם קם רעיון חדש. זוהי הטרגדיה של דורנו.
כי המדינה איננה אלא שלט בלבד. לפי שעה, לפחות.
שלום לך,יקירי, שלך באהבה אבא
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?
