לכבוד: הגברת מרים מאירי
רחוב אחד העם 13, פתח תקווה
פלסטינה
[תרגום נמען]
מכתב מספר 70
יום ב', ח' אדר ב', 11.3.1946
17 חודש לגלות – אסמרה
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!"

שלום-רב!
אמא ואחים יקרים, חלף שבוע ומחובתי לכתב [לכתוב] לכם שוב. הפעם אמסר [אמסור] לכם חדשות "ממדרגא שנייה"; כלומר, מהחיים השוטפים כאן, שבזמן האחרון נמנעתי מלכתב [מלכתוב] אודותם לרגל הענינים הרציניים והמרים שבאונו. בדרך כלל, החיים זורמים כרגיל. מצב הרוח השתפר לאחר ביקורו של הרב הרצוג. אנו מקוים שהידיעות שתגענה אף בעתיד מהארץ תשמורנה על מצב רוחנו גם להבא. בקשר אלי, הרי אין לי לכתב [לכתוב] משהו מיוחד. אני מרגיש עצמי בריא, ופרט לדאגה לכם, הרגשתי הכללית מצויינת.
והרי "החדשות" (אתחיל בישנות ואסיים בחדשות):
המקרה דלהלן אירע לפני חדשיים [חודשיים]; כלומר, לפני הרצח. מכיון שהוא חשוב אמסרו עכשו [עכשיו]: נערך חפוש [חיפוש] במטבח, במחסן, בחדר האוכל ובמקומות אחרים. בין השאר גם בבית הכנסת. החפוש [החיפוש] עבר פחות או יותר בשלום (פרטים אינם מענינים), אולם למחרת היום, כשהמתפללים נכנסו לביהכנ"ס [בית הכנסת] נדהמו מההרס ומחלול הקדש שנגרמו במקום בזמן החפוש [החיפוש]. ארון הקדש נמצא פרוץ; ספר התורה נמצא באי-סדר; דלתות ארון הספרים נשברו וזוג אחד של תפילין נחתכו. מיד התכנס המחנה לאסיפה כללית בהשתתפות הרב והשוחט והחלט על הגבה חריפה שתהלום את חלול הקדש שנעשה בידי בריטים, בזדון לב וגסות-רוח. לפי הדין הכרז [הוכרז] מיד יום צום. הבריגדיר הזמן [הוזמן] באפן [באופן] דחוף. בזמן המפקד פצצנו לפתע את השורות, התפזרנו והפרענו לספירה באמצע. הסרז'נטים [מפקדים] והחיילים הסתלקו בבהלה והודיעו על ה"מרד". מיד אח"כ התפרצו קצינים וחיילים מזויינים לפנים המחנה במטרה לעשות מפקד בכח הנשק. בין המתפרצים היו כ- 40 חיילים סודנים מזויינים שחדרו למעונות וכוונו את רוביהם המכודנים ישר ללבות האנשים. בנס לא ארע אסון. בפגישה עם הבריגדיר נדון הנושא בטון הדרוש. הוסבר לו היטב מה פירוש "חלול קדש" עבורנו. הבריגדיר התנצל והביע את רצונו לעשות הכל כדי לגמר [לגמור] את האינצידנט בשלום. המחנה סרב לחזר [לחזור] למסלול בטרם יפוטר האחראי לחפוש שהוא הקפיטן המפקד על המחנה. מאחר שהוא הוכיח שהוא איננו אחראי ומנהגו מנהג נאצי – אינו ראוי יותר לאמון ולא יוכל להמשיך בתפקידו. לבסוף נמצאה פשרה: הבריגדיר הציע להופיע בפני האסיפה הכללית ולהתנצל על המקרה, ואותו דבר יעשה גם המפקד שגם ימסר [ימסור] את הבטחתו שמקרים כאלה לא יישנו. כן ימסר [ימסור] המפ. [המפקד] התנצלות בכתב לרב. נציגי המחנה הסכימו לפשרה והתנצלות. המפקד והבריגדיר יצאה לפעל [לפועל] כפי שהובטח: לראשונה הופיע הבריגדיר בלוויית בריגדיר שני-אורח ו"סטאף" שלם לפני האסיפה הכללית שנערכה באולם האכל. הוא התנצל ארוכות ובקש מהמחנה לשכח [לשכוח] את המקרה ולחדש את היחסים עם האדמיניסטרציה. הוא נסה לשכנע את האסיפה הכללית שהמקרה שקרה קרה לא מזדון אלא מבערות וטפשות. ביום המחרת הופיע גם המפ. [המפקד] לפני האסיפה הללית [הכללית] ובידו מכתב התנצלות. הוא גמגם, נבוך, את התנצלותו ובקש מהמחנה לסלח לו אך הפעם. לאחר תום "המשחק" הוא מסר לרב את המכתב, ברכו לשלום והתסתלק. בזה נסתיימה פרשת "חלול הקדש". הלקח שנתן [שניתן] להם היה צריך להספיק. אז אף לא חלמנו שיבוא הרצח ויבטל לחלוטין את הפרשה הזאת.
הבורח "שלא רצה לברוח", שנדון לחדשיים מאסר לפני בית-הדין האריטריאי, רצה [ריצה] כבר את עוונו והחזר [והוחזר] למחנה. הוא מספר נסים ונפלאות על קורותיו עם פושעים חבשים ואסירים אטלקיים שנפגש עמם בין כתלי בית הסהר שבו ישב. יש לצין שהיחס אליו היה טוב, כיוון שהאסירים והשוטרים האיטלקיים גם יחד כבדוהו.
שוב ארעו אינצידנטים עם החיילים השחורים, כמה פעמים כוונו את רוביהם ועמדו לירות בלי סיבה מספקת. האינצידנטים החלו עוד טרם בואו של הרב, כך שחומר [חומרת] המצב הובא לתשומת לבו. הרב הבטיח לעשות כל האפשרי. האינצידנטים ארעו בעקר סביב הכדור-רגל. כשהכדור נתקע בגדר הפנימית, מרחק זרוע בלבד מהמקום שבו המעבר חפשי [חופשי], אסור היה לקחתו היות והשחור היה יורה. הקומדיה היא (קומדיה שתוצאותיה עלולות היו להיות טרגיות) שאף הסברות הקצינים הבריטים לא הועילו. האחרונים הסבירו כמה פעמים לחיילים הפרימיטיביים הללו שמותר לנו להוציא כדורים מהגדר הפנימית, אך ההסברות לא נשאו פרי. לבסוף ארע אינצידנט כזה בנוכחותו של מפ. [מפקד] המחנה. השחור סרב להשמע למפ. [למפקד], וכך בזכות הפרסטיז'ה שלו שנפגעה, הושם קץ ל"משחק" הזה. ומה עשו הקצינים אח"כ? – רכזו את כל המשמר השחור על קציניו בין הגדרות והם עצמם הפגינו לפני החיילים מה מותר ומה אסור. אני כותב לכם אודות המקרה כלאחר – יד, וספק אם תבינו את המגוחך שבכל המשחק, אך אצלינו שמש [שימש] המחזה הזה במקום הקולנוע שהבטח ולא קוים. המחזה שעשע אותנו ביותר והיה נושא לצחוק במשך כמה ימים. תארו לכם שדרה של גדרות מלאה חיילים שחורים, שלפניהם עומדים כמה קצינים שכדור-רגל בידם. קצין אחד לוקח את הכדור ומניחו ליד הגדר, מתרחק כמה צעדים וא"כ [אחר כך] חוזר ולוקחו. אחריו נכנס קצין אחר לפעולה ומפגין מחדש. בקיצור שבענו אותו יום צחוק, ולולא ידענו כי בידי חיות אלו מופקדים חיינו, היה צחוקנו שלם יותר. אלה שומרך ישראל…
לפני כחדש [כחודש] נענש אחד מאנשי המחנה בשבעה ימי צנוק [צינוק], שמהם שלשה ימי תזונה בלחם-ומים. העונש החמור הזה נתן [ניתן] כמעט ללא סיבה. אך הסיבה האמיתית לעונש, הסיבה הנסתרת, נעוצה בעבר, שעה שהנדון סטר על לחיו של אחד הסרז'נטים שהעליב בגסות אחד מאנשי המחנה. לאחר המקרה חרץ הבריגדיר כי גם הסרג'נט וגם הנדון צריכים להענש. או שהמחנה יותר [יוותר] לסרז'נט והסרז'נט יותר [יוותר] לבחור. בצורה זו ישב [יושב] הענין ונחשב כגמור. והנה, לפני חדש [חודש], נקם המפקד בצורה מכוערת באותו בחור, לכשמצא את ההזדמנות הראשונה. הבחור הכריז בצנוק שביתת-רעב גמורה, ואך בקושי הצליח נציג המחנה להניעו מזה, לאחר שני ימי רעב.
לפני שלושה שבועות הגיע גולה חדש מהארץ. יש לציין כי זהו המקרה הראשון שהגיע "משלוח" שהכיל גולה אחד בלבד. הגולה החדש היה סרז'נט בצבא ונמצא כלוא בלטרון ובירושלים כמה חדשים [חודשים]. הגולה הלז היה איש בשורות לנו בבואו. הוא הכשיר את הקרקע לביקורו של הרב, בזה שספר [שסיפר] על המצב בארץ ועל הסערה שפרצה בהודע [בהיוודע] דבר הרצח.
השבת האחרונה נערכה תחרות כדור-רגל בין נבחרת ה"סטאף" הבריטי של המחנה לבין קבוצת פ"ת [פתח-תקווה]. קבוצת פתח-תקווה שבראשה עומד שפיגל, נחלה ניצחון מכריע על הקבוצה הצבאית בתוצאות של 7:0. התחרות נערכה על מגרשנו, כמובן. ועדת הספורט מקוה שהכישלון הכבד של הבריטים, יצור קבוצות צבאיות יותר חזקות שיבואו להציל את שמן הטוב. יש לצין שעוד לפני שבועיים הובטח לנו בקורה [ביקורה] של נבחרת צבאית חזקה שתתחרה עם נבחרת המחנה. היוזמה למשחק באה מצדם. לאחר שנקבע מועד התחרות, הופיע פתאום המפקד והודיע שהתחרות התבטלה לפי הוראה מגבוה, הסיבה איננה ידועה.
שבוע לפורים. הפורים השני לגולה. דומני שאיזו סטודיה התארגנה ומכינה איזו תוכנית לפורים. האיך שלא יהיה, מתאר אני לעצמי שהשנה יורגש הפורים אצלכם פחות מאשר אצלנו! מי ישוב היום להזכר בהמן הרשע ולהכותו בעת שענינים אקטואליים לפנינו! מי יזכר [יזכור] את מרדכי היהודי, בעת שגבורה אחרת לגמרי עלתה על הבימה המודרנית ורק היא יכולה לבטל גזרות!
אני מסיים את המכתב בגעגועים אליכם וצפיה למכתבים.
אני מתפלל לבריאותכם! נשיקות!
ד"ש משלמה ואשר. הכל בריאים.
שלכם- שלמה.