[עמ' 1]
6.7.74

שלום חיילת,
כלל וכלל לא תיארתי לעצמי
שאת כבר חיילת. זאת היתה הפתעה
בשבילי למצוא מכתב עם הדבקה של
הצנזורה הצבאית. נכון שלא
ידעתי תאריך מדויק, אבל חשבתי
שזה צריך לקרות בשבוע הבא, ובערך
באותו זמן שאני יוצא למילואים.
אני בטוח שזאת חוויה יוצאת
דופן בשבילך, עניין הגיוס. אני זוכר
שאצלי זה היה דבר באמת חדש
שלא היכרתי עד אז. ועד שהבנתי
מה קורה איתי עבר באמת הרבה
זמן. כל עניין החוסר אישיות,
והחוסר פרטיות זה ממש שיגע אותי
עד שהצלחתי להתרגל. לא יכולתי
להתרגל ליחס גרוע חסר אינדיווידואליות
של המ"כים. יותר מאוחר זה
השתנה ואחר כך הפכתי את
המטבע, ועמדתי בצד השני של

[עמוד 2]
המיתרס. מה שקרה אחר כך זה
יחס חברי ושונה לגמרי כלפי פיקודים.
אבל בטח כאן זה לא המקום
לנתח את שיטות הפיקוד בצבא
והשליטה על חיילים.
על כל פנים, מחר בבוקר
אני חוזר ללבוש מדים, וחוזר
לכל מה שעזבתי לפני חודשיים.
תאמיני לי, אבל נראה לי שזה
יהיה נחמד מאוד.
קודם כל תהיה לי מנוחה
של שבועיים מהעבודה – וזה באמת
משהו. שנית, אין לי שום מושג
היכן אשרת, וכבר זה מוסיף משהו
לעניין שבשרות.
מלבד זאת הכל באמת כרגיל,
והחיים זורמים לאיטם.
אני מבין שאת נמצאת
ב-ב-2 (השאר ברור לי), ואם
יזדמן לי להיות באיזור מחנה 80

[עמוד 3]
אני אולי אקפוץ לבקר. זה תלוי
היכן אשרת.
העיקר! תחזיקי מעמד
ואל תקחי שום דבר ללב.
תתייחסי לכל דבר כאל חוויה,
ואז הכל יהיה באמת הרבה
יותר קל. תנסי למצוא לך
חברה טובה שם בין הבנות
(זה עוזר המון) ואז יקל לך.
ותאמיני לי – הכל מנסיון.
אני חושב שזה הכל
להפעם

ואולי להתראות
ששון