[עמ' 1]
מוצ"ש 27.4.74

שולה שלום,
זה המכתב הראשון שאני
כותב כאזרח. אולי זה נשמע קצת פשוט.
אבל אחרי ארבע שנים ורבע זה מאורע
לא קל וגם לא פשוט. יצאתי לחופשת
שחרור לפני יומיים (ערב עצמאות). נראה לי
כאילו אני באיזה חופשה מיוחדת, ועדיין
לא חדר לראשי רעיון ה"התאזרחות", אבל אני
מקווה שתוך יום יומיים ואולי קצת יותר
אעכל את הענין עד הסוף וארגיש קצת
אחרת. עזבתי את הגדוד אחרי "שתיה"
קטנה עם החבר'ה שעזבתי. מכל מקום
היו שם חבר'ה נחמדים. ויהיו גם כאלה
שאשמור איתם על קשר. מקום טוב כצבא
זאת חממה די מחוממת לחיים חברתיים.
רק חבל שתנאי המחייה, חסרי האמצעים
האלמנטריים ממאיסים את השרות. מה גם
שכל מיני "חברה" לא יודעים. לפעמים
איך להתנהג (ואת יכולה להבין למה הכוונה
אם תקראי שוב את המכתב האחרון).
למעשה, ההתאזרחות הרשמית שלי
תהיה רק ב-8.5, כלומר בעוד שבוע וחצי
אבל זה רק ענין פורמלי והרבה הבדל
כמעט אין.
[עמוד 2]
בעניין תעסוקת המשך. קצת קשה לדבר. אני
מתעקש עדיין עם "בצלאל" וכניראה שגם
אצליח – אני עקשן די רציני. אני מתכונן
להיות מחר בבוקר בירושלים ולסגור ענין.
ואולי גם סתם לבקר בעיר הזאת.
יש לי סימפטיה מיוחדת לבירה שלנו.
יש בה מין קסם מיוחד, וחוסר המוניות
שמוצא חן בעיני. יכול להיות שאם אבקר
במקום אחר בארץ, בכמות מספקת, אוכל
לאהוב גם אותה. אבל בינתיים אני
מעדיף אותה על תל-אביב.
בינתיים מה שנשאר לי לעשות ואני
עושה, זה לגדל קצת שיער, להתהלך
כל היום עם ג'ינס וסנדלים. הים
קצת מאכזב אותי, והמזג אוויר לא נכנס
לאווירת קיץ אבל אני משוכנע שזה
ישתפר בקרוב.
כמו שכתבתי תוכלי לתפוס אותי
בבית אם תרצי בטלפון ו.. אולי גם אצליח
לראות אותך.
אם אתיחס לתמונה אוכל
לאמר ששום קשר בין מה שראיתי
בתמונה הקודמת לזאת – לא מצאתי.
אפשר לאמר שאם היו אומרים לי
שזאת אחת אחרת הייתי מאמין.
[עמוד 3]
אצמיד איזה תמונה שלי ותשפטי אם
היא קרבות די.
זה הכל לבינתיים
להתראות
ששון