[עמ' 1]
5.4.74
שלום לך,
וחג שמח גם לך!
(הלוואי יותר שמח מאשר אצלי)
כאשר קיבלתי את המכתב הנחמד שלך
הייתי עם רגל אחת בבית. מיד לאחר מכן
המצב השתנה ועכשיו אני עם שתי הידיים ושתי
הרגליים פה וגם הראש. יש לי מצב רוח
מזופת, והיה לי וויכוח סוער עם המג"ד שלי,
וכמעט זרקו אותי לאי שם בגלל החוצפה. אינני
רוצה לכתוב כל מה שמסתובב כרגע בראש שלי –
אולי כדי לא ללכלך יותר מדי. את […]
הנה. ואולי בגלל החג. אולי גם לא תביני
אותי. זאת מערכת יחסים קלוקלת שאין כאן מקום
להסבירה.
בימים האחרונים ביררתי פרטים מדוייקים
על לימודים ב"בצלאל" בירושלים. החלטתי
שכדאי לי ללמוד שם. אלה לימודים מהנים
של 4 שנים, שלדעתי נתפרו לפי תכונותי.
בכל אופן, אני מתכנן לקפוץ לירושלים
בהזדמנות הקרובה ולבקר במקום, ולבדוק את
אופי הלימודים. הייתה לי תקופה של כ-5
חודשים לפני השירות הצבא, בהם למדתי ציור
בבית ספר ערב ונהנתי מאוד. נדמה לי שהתקופה
זכורה לי כאחת בתקופות היפות בחיי.

[עמוד 2]
אינני יודע עדיין איזה צורה תהיה לחג
כאן, ואני מקווה להיות בחג שני בבית.
על כל פנים, לפי כל הסימנים, תוך שלושה שבועות
אפשוט את המדים. ואני בטוח שארגיש הרבה
הרבה יותר טוב.
אני יודע שיש בין השורות שלמעלה
אווירה אנטי-צבאית. אני לא מכחיש.
אני מקווה שבמכתב הבא אני
אהיה קצת יותר עליז.
להתראות
ששון