[עמ' 1]
6.1.74
שלום לך,
קודם כל אני מוכרח לציין שהתשובה שלך הגיעה
ממש מהר. היום יום ראשון ונדמה לי שכתבתי
אלייך מהבית ביום רביעי האחרון. או שאת כותבת
מיד אוו שהדואר עובד שעות נוספות.
אם זה ממש מעניין אותך מה בחרתי
אני מוכן לגלות שלאו דווקא "ליכוד" אלא "אמת".
למה? גם אני רציתי שירד הרוב של המערך, אבל
לא יותר מדי. וזה באמת מה שקרה – פחות או יותר.
בקשר למכתבים הארוכים שלי, אני יכול
להציע לך שיטה שתגרום לכך שגם אני אהנה מהמכתבים
הארוכים שלך. קודם כל תספרי קצת על עצמך, ספרי
קצת יותר מה מעניין אותך ובמה את אוהבת
לעסוק. ספרי לי איך זה להיות עכשיו בשמינית,
אי שם בארץ, כאשר כל גברי המדינה הנמצאים
באיזור שלי.
יש לנו חילופי גברא ביחידה, ולפני
כשעה הייתה לנו שעת סיכום עם מפקד היחידה היוצא
והנכנס. אני כבר ביחידה הזאת בדיוק שנה
וחצי ועם אותו "בוס" ועכשיו הוא עובר הלאה
ואני נשאר. מה שקורה הוא שאני כבר הייתי
צריך להשתחרר והמצב הנוכחי של המדינה לא מאפשר
זאת. אם נדייק בעוד שבועיים אני מסיים
4 שנים בצבא. ובדיוק אז אני צריך
להשתחרר.

[עמוד 2]
את כותבת לי שאם חסר לי משהו ושלא
אתבייש ואכתוב. לא ירדתי לסוף דעתך, ואינני
יודע למה הכוונה. כדי שתהיי בתמונה
מאז המלחמה השמנתי בכ-4 ק"ג. במלחמה
עצמה אמנם ירדתי (והתרוצצות מוגברת, אוכל
לא מסודר, ואולי גם פחד לפעמים), אבל אחרי
שהעורף התחיל להפציץ אותנו בכל הממתקים
שלו, ומלבד שוקולד וסוכריות לא נכנס שום
דבר לפי – התחלתי ממש להשמין עכשיו חזרתי
קצת לארוחות מסודרות, ואני מקווה לחזור
לצורה הרגילה שלי.
עכשיו מאוחר מאוד בלילה. ובדרך כלל
רק בשעות כאלה אני מתארגן לכתיבת מכתבים.
במשך היום אף פעם אי אפשר לתפוס
פינה שקטה ולהתרכז בכתיבה. אפשר לראות
גם לפי צורת הכתב שאני שוכב, נשען
על היד הכותבת, ואפשרויות התימרון לא
גדולות. בכל אופן חם וטוב בתוך המיטה,
אפילו אם זה אי שם באפריקה בתוך
אוהל שנטוע בתוך מחפורת בתוך האדמה.
וגם אם הטלפון שלידי מטרטר המון
פעמים בלילה, התרגלנו כבר. אנחנו מצליחים
לחיות עם הכל – ואפילו התארגנו לחיות טוב.
יש לי בקשה קטנה. אם לא
אכפת לך – שלחי לי בתשובה חוזרת, את

[עמוד 3]
מספר הטלפון שלך (אם קיים כמובן) פשוט לנצל
הזדמנות של חופשה.
הפעם לא הזכרת את נושא
התמונה, אני מקווה שאת מתארגנת על שליחת
תצלום כלשהו. אין לי דרישות מסוימות, פשוט
כדי לראות במה מדובר. אני לא מאלה שאומרים
שהם לא יכתבו למי שלא תשלח תמונה (מהרדיו
כמובן) פשוט, אינני יודע אם הספקת להבחין
אבל אני סקרן בצורה איומה (לטוב ולרע)
והמון דברים מסקרנים אותי נורא – וזה אחד
מהם. אם את רוצה לדעת איך אני
נראה, כתאור ראשוני, וגם אינני זוכר אם
כתבתי לך פעם. לא הסתפרתי כבר 4
חודשים. יש לי שיער חום, עיניים חומות, גובהי
1.74, עוד משהו? מרכיב משקפיים כהות
קצת עם מסגרת מתכת זהובות.
כחייל אני עם מדי זית ונעליים גבוהות
עם ריצ'רץ', כמובן שאלה נעלמים מעלי
ברגע שאני מגיע הביתה. אם מספר הנעליים
שלי (נוסף לתיאור שלעיל) מעניין אותך הוא 43
(כמו של טוני קורטיס).
כשהייתי בבית ראיתי את הסרט
"לאדוני באהבה". אחד הסרטים שלא סלחתי לעצמי
שהפסדתי – ומיד כשנודע לי שהוא חזר לבת-ים
ראיתי אותו. אחרי הסרט הזה בא לי

[עמוד 4]
לעזוב הכל וללכת להיות מורה בבית ספר.
את בטח שואלת מה אני עושה בצבא?
או יותר נכון, מה התפקיד שלי כאן?
נשתדל לא לספר סודות, אבל אני אחראי
על כל מה שקשור בקשר ביחידה. קשר מבצעי
ומנהלתי וגם קשר טלפוני של החיילים
הביתה. יש לי איזה 25 חבר'ה די נחמדים
ואני משתדל להיות להם אב טוב וגם
אמא טובה. תאמיני לי – רובם מבוגרים
ממני בהרבה, אבל הם צריכים גם אבא
וגם אמא במקום הזה. אני גם
מקווה שאני מצליח לא רע.
יוצא לי לצאת הביתה בערך פעם
בשבועיים ל-3 ימים, יחסית זה לא רע.
בתקופת המלחמה לא ראיתי את הבית חודשיים
תמימים.
אני מחכה לתשובה וספרי קצת
לילה טוב ולהשתמע
ששון