בתאריך 18.07.88 בשעות הערב המאוחרות, היה זה מוצאי שבת של היהודים, צעד באיטיות משערי מבנה בית הכלא הפדרלי בעיר הבירה, אדיס אבבה, בית מאסר למתנגדי שלטון המרצים נידונים שנגזר עליהם גזר דין מוות או עונשי מאסר ממשוכים תחת עינויים בשיטות שיובאו ואומצו מארגון הביון ה-ק.ג.ב (השלטון המרכזי באתיופיה היה תחת חסותו המלאה של המעצמה דאז ברית המועצות וכל התנהלות השלטון היה ממש כפי שהיה בברית המועצות כלפי העם ובפרט כלפי היהודים.) אם נמנע מיהודי ברית המועצות לימוד תורה וניהול אורח חיים יהודיים אז גם באתיופיה השיטה הופעלה ממש בדומה לשם, ההבדל היה בכך שיהודי ברית המועצות היו תחת עיניהם של יהודי העולם שפעלו למען יהודי ברית המועצות והיה להם קשר עם העולם המערבי, לצערנו הרב, יהודי אתיופיה לא זכו ליחס דומה מיהודי העולם ועל כן ההתמודדות של החלוצים מקהילת ביתא ישראל הייתה כמו שדוד יצא להילחם מול גוליית וכך הרב אבבה יאיר היה בודד במערכה מול השלטון הדיקטטורי, באחד מימי השבת לפתע בא מנהל הכלא וקצין נוסף לחדר שהרב אבבה ומר' אדיסו סהלו שהו וצעקו להם "פלאשוצ' קומו- אתם משוחררים", הרב אבבה ענה "אנחנו כאן כבר יותר מחצי שנה, מה הדחיפות לצאת דווקא בשבת?" וקבע "אני לא יוצא היום!", מר' אדיסו סהלו שחשש שההזדמנות תפרח להם החליט שהוא יוצא ומיד הלך לביתו, כמובן שבבית אף אחד לא ציפה להפתעה שכזו ועוד ביום השבת. מיד כל בני המשפחה והשכנים עטו עליו בשאלות ולהיות במחיצתו בני המשפחה שאלו אותו מה קרה עם הרב אבבה? כשהם ראו אותו לבד הם היו בטוחים שהוא הוצא להורג במאסר אבל לשמחתם הרבה מר' אדיסו סיפר להם את אשר אירע ואכן מספר שעות אחרי השקיעה הגיע בקושי רב הרב אבבה לביתו לבדו, הרב אבבה (יאיר) ברוך צעד באיטיות כשהוא פצוע ומצולק בכל גופו בחשיכה עד שהגיע לביתו לחיק משפחתו. מאסר זה לא היה המאסר הראשון של הרב אבבה, קדם לו מאסר בעיר גונדר שמטרת המאסר היה בעיקר לשבור את רוחו פיזית ונפשית של הרב אך לא הועיל להם, הרב המשיך בדרכו גם כשנאלצו לעבור לאדיס, כיוון שהוא ומשפחתו היו נתונים למעקב ופיקוח וכיוון שהגיעו לשלטונות שמועות שהרב מסייע לצעירים וצעירות לעזוב את אתיופיה לישראל, הוא נעצר ונאסר באדיס אבבה ונכלא בכלא הפדרלי. מאסר זה היה האחרון ולצערו הגדול של הרב כיוון שהיה איום משמעותי על חייו נאלצו להבריחו בדרך לא דרך לישראל. תעודה זו, הינה מסמך מקורי ונדיר, בעצם מכתב שנמסר ביד לרב אבבה יאיר ברוך ממפקד הכלא ובעצם בישר לו על שחרורו של האסיר הציוני מהכלא, בעת המסירה, מפקד הכלא ואנשיו טרחו להשמיע בצעקות ובאיומים שזה לא הסוף הפעם והבטיחו לו שבפעם הבאה שהוא יגיע לכותלי הכלא, זה כבר יהיה סופו באמת והחתימו אותו על מסמך שהוא מבין את ההזהרה ובעצם מאשר אותה. על פי המסמך נכתב שהרב נאסר בגין לימוד התורה והברחת אזרחים מגבולות אתיופיה שמשמעותו הייתה פגיעה ובגידה בשלטון הפדרלי וכמו שרבים ממתנגדי השלטון הוצאו למוות כך גם היה דינו של הרב, למזלו הגדול הם החזיקו אותן בחיים באמונה שדרכו יוכלו להגיע "לארגון" שמנהל את ההברחות, רק שהם לא יכלו לדעת שאין ארגון אמיתי ושכל זה מתבצע ע"י אנשים בודדים וחדורי אמונה כמו הרב יאיר ושותפיו, הרב נאסר ביום שהיה צריך להגיע (פעם בשבוע היה צריך להתייצב במשרדי הבילוש) וכיוון שהייה להם מידע על הברחת קבוצות צעירים (מידע נכון אך לא היו ראיות ממשיות כיוון שהצעירים והצעירות נרשמו כיתומים וכיתומות בבתי יתומים ומוסדות כנסייה כך שלא ידעו לחפש אותם בכפרי היהודים ולאתר את בני משפחותיהם. ביום החקירה זרקו אותו לכלא אחרי עינויים ממושכים ללא יכולת לדבר עם מישהו מבני ביתו או אחרים. להרחבה על העשייה של האדם הנדיר הזה ניתן להיכנס לוויקיפדיה לערך הרב אבבה (יאיר) ברהן ברוך