19.1.48

אבא יקר!
שמחנו מאד למכתבך אשר הגיענו לאחר צפיה ארוכה.
כפי שאני רואה התרשמת עד מאד מהדרך ומכל החדש שראית
בעולם. ויש לקוות שגם בריאותך אינה מעוררת דאגה.
אצלנו המצב מתוח מאד הן בקשר לכלל והן
בקשר לפרט. בארץ שורר אי שקט גמור במשך כל הזמן.
גם מצבו של דוד אלישע מעורר דאגה כך שמצב הרוח
אינו מרומם. אך נקוה שגם זה יעבר והחיים ישובו
למסלולם הרגיל. אני כשלעצמי מרוצה מאד מהלמודים
בגימנסיה. לפי ידיעות שאני מקבלת מבנות הכתה בסימינר
אני נוכחת שהן אינן מרוצות וגם רבות רוצות לעזב
את המוסד. אתה רואה? אמרתם שאני משנה את דעתי
בקלות. הא לך עובדה!
לא אאריך כיון שאני ממהרת לגימנסיה ועלי
להשאיר מקום גם לאמנון. ואסים על כן.
קבל את נשיקותי מרחוק
שלך באהבה
תרצה.

ראשון. 19.1.48
אבא יקירי!
מכתבך שמחנו שמחה רבה, על אף כל המהלומות האחרות
היורדות אלינו יום יום. שמחנו לשמוע הנסיעה היתה נעימה
ולא סבלת בדרך ואדרבא – נהנת ממנה. אשר לנעשה בארץ
הרי ה"מלחמה" נכנסת לשלבים יותר ויותר מסוכנים כי
הערבים לומדים כנראה מאתנו, אולם אנו חזקים ומחזיקים
מעמד. הנה היתה הפלישה מסוריה שנהדפה בהצלחה
ולפני כמה ימים היתה התקפה בקנה מדה עצום
על גוש הנקודות בהרי-חברון (כפר עציון, עין צורים וכו') שבה
השתתפו כאלף ערבים, אולם הודות להגנת הנקודות
נכשלה ההתקפה כליל והערבים נסו מנוסת בהלה בהשאירם
למעלה ממאה הרוגים וקרוב למאתים פצועים על כל תחמשתם
וכלי זינם שנאספו ע"י אנשי ההגנה בלילה ומלאו את מחסניה.
אולם עוד מקדם היה כנראה לשמח כי 35 מאנשינו נפלו
בצאתם להביא תגברת לנקודה בשבת, כאשר תעו בדרך. ביניהם
חברה שאני מכיר. אסים בשלום ונשיקות
אוהבך אמנון