שעה מאוחרת וקרירה
מוצ"ש

שלום הרבה
זה עתה ירדתי מהקומה השלישית של הבית הגדול בה נערכה
מעין מסיבת קבלת פנים לחברה שהשתחררו מהצבא ותפשו [ותפסו] את
מקומנו. בקומה השלישית נזכרתי איך היו מתאפסים אצלנו "לטובת"
עגלה מבושלת או מספר שפנים טבוחים שהינו מסדרים למעלה והיה
מופיע קהל רב כל כך שממש היה מסכן את קיום הבית והיו מסדרים
בחדרים השונים כל אחד לפי חברתו הוא והיו מבלים כך ערב
שלם על "כוס עגלה" כפי שנחמן היה קורא לזה או שהיו מתאפסים
בקשר למארע זה או אחר ויושבים ושרים בקולי קולות וכל צעקות
הדירים התחתונים לא היו עוזרות להם עד שהיה נגמר המשקה או
הזלילה לא היו מתפזרים. ואילו היום הכל יותר צנוע ומאופק ומתנהל
כמו מסיבה לכל דבר אפילו את אלתרמן הקריאו.
ישנם ימים שנדמה לי שאם לא יופיע לנו השנה חוני מעגל שעצר
את הגשמים לא נצא מהם עד החורף הבא. אצלכם רק טפטף אצלנו
ירד גשם של ממש וכל יום מאזינים במתיחות לתחזית מזג האויר כדי
לדעת אם אפשר לקצר חציר או כדאי יותר לחכות ולמנע ממנו
התרטבות הגשם.
אתמול כשחזרתי מהעבודה החלטתי להתחיל בשפור הדירה וסביבתה והחלטתי
להתחיל בעץ האקליפטוס שבחזית החצר שהוא מנוון למחצה ועושה לכלוך
איום לפני הבית. כשלב ראשון לפני כריתתו הגמורה היתי צריך
לקצץ ענף שגדל בדיוק מעל עמוד חשמל של מתח גבוה והיה חשש שבהפלת
העץ הענף יפל על העמוד ויהרס אותו לכן קשרתי חבל בקצה הענף
ותכננתי את כריתתו לשבת בשעה שאין רוח. רצה המקרה ועבר משה
נול וראה אותי מתעסק תוך חלופי דברים בינינו נפתיתי לדבריו והחלטנו
לכרת מיד הוא מושך בחבל ואני חוטב כשהענף נשאר תלוי על בלי מה.
ירדתי גם אני ובעזרת כל ילדי כתה ב' ונספחים משכנו הענף אמנם
נשבר אך על כח הרוח לא יכולנו להתגבר והיא דחפה את הענף
ישר על החוטב וחוט אחד נקרע נבהלנו ועמדנו אובדי עצות אך עד
מהרה נתאסף קהל רב ובתוכם חנן שפתח מיד בצעקות ובתוכחות
והטפת מוסר והפסיק בהם רק מתוך הצרך להתחיל מיד בתיקון אני ומשה
נול הלכנו להביא כלים בדרך הבעתי את החשש שהשבת כבר נהיה
בחשך אך משהל'ה הרגיע אותי והסביר לי שאם אצל חנן אין אור
בחצר אין שום חשש כי הענין יסודר ואפילו יתהפך העולם והוא צדק תוך
שעה לערך של התעסקות וסדורים היה שוב אור בכל דגניה. ואצלי
רק נשאר החשש שמא כריתת שאר ענפי העץ תגרם נזקים נוספים.
כנראה שלא רק בחדרים השאיפה ללמודים נוספים והשכלה גבוהה
מתנגשת בחיי הקבוצה וגם אצלנו חברים עוזבים מתוך אותה הסבה
המדובר במכינה הילברון (בארי) שעזב השבוע כדי ללמוד באוניברסיטה
ברחובות על מנת להיות אגרונום הפרשה היא כבר ארוכה ומלווה
בדיונים קשים מצד אחד ובנקיטת צעדים שהם נוגדים את רוח הקבוצה.
מצד שני […] לפרק זמן ארוך בלי לקבל אשור מאיזה שהוא מוסד
קבוצתי על מנת לעמד בבחינות וכו' לפני כחדשיים הובא העניין לדיון באסיפה
ושם התבטאו חברים בצורה קשה (לפי הגשתם שהייתה אף קשה)
אם כי לדעתי לגמרי בגבולות המתאימים. הדיון נגמר בלא כלום ומיכה
שהציג את הענין בהתחלה בצורה לגמרי לא הוגנת לא התחשב בדעת
האסיפה ויצא שוב ללא הסכמה להמשך הבחינות וימים אחדים אחרי שחזר
הודיע על עזיבתו לפני שבוע כשהודיעו על כך באסיפה התעורר וכוח די
סוער מספר אנשים צדקנים מיד מצא את האשם בעצמם מתוך נמוקים
כאילו הקבוצה לא הבינה אותו כראוי או לא נהגה בו ברכות מספקת.
מספר אנשים ענה להם וכך נוצר וכוח די סוער נדמה לי שהפגם
היחידי בטפול בענין היה שנתנו לו לעזוב מרצונו במקום לסלקו
ואפילו שעה אחת קדם רק כדי שלחברים תהיה הרגשה טובה הנה אדם
שלא רצה להיות בקבוצה ואנחנו סלקנו אותו למרות זאת שמיכה היה
בזמנו אחד האנשים הפעילים ביותר בעניני המשק ואחד הצעקנים
הראשים על כל פגם וחלשה בחיי הקבוצה.
הקציר בדרום מתנהל במלא הקצב ומכוניות רצות הלוך ושוב מדי
יום ביומו וחשבתי אולי כדאי בהזדמנות זו לגשת אליכם פעם לבקור
וזיזה הציע לי לסע איתו פעם אחת מתוך מחשבה שהוא יקח שם את
הטנדר ויגש לחצרים. אך אינני יודע אם בישנות (מה יש להתביש) או
איזה שהוא רגש אחר מונע אותי מלעשות את זה בכל פעם שאני נוסע למקום
בלתי ידוע לי או בחברה אחרת מזו שאני רגילה בה תוקף אותי איזה
רגש של זרות שאני מרגיש את עצמי במצב מאד בלתי נוח ולכן אני
דוחה את הבקור מפעם לפעם. נכון שמצב העבודה אצלנו הוא ללא
נשא ביחוד בענף […] לא מספיקים את העבודה ונמצאים במתח מתמיד
אך למרות זאת אם היתי מחליט סופית לנסע אף אחד לא היה אומר
מלה משום שמגיעים אלי למעשה המון המון ימי חפש אלו שמתוך אותה
בישנות איני עושה זאת. ולפעמים אני אפילו מצטער על שנולדתי כזה בישן
חבל מה לעשות כזה נולדתי.
בשבוע שעבר נסענו לתערוכת התעשיה במחזורים מחזורים כל יום
אחרי העבודה היה נוסע אוטו וחוזר בלילה. קשה להגיד שמתאכזבים
מהתערוכה פשוט "מרב העצים לא רואים את היער" מוצגים, מוצגים,
בלא סדר מתאים בלא הסברה נאותה ובלא תנאים נוחים דחק וצפיפות
כמות עצומה של חמר להסתכלות בעוד שהזמן קצר ביותר. אבל טוב
שלתעשיה שלנו יש כבר מה להציג בתערוכה.
למרות שהשבת הוקדשה כמעט כולה אצלי לשינה חסרת הפרעות אחרי
מספר שבתות רב שבהן לא נחתי צריכים כבר לשון מחר מחכה לי
יום שתחילתו חיבת [חייבת] להיות מקדמת וסיומו בהכרח מאוחר וכמו כן מחכה
לנו מחר הצגת "הנפש הטובה מסצ'ואן" שפותחת אצלנו את ההופעות
באמפיתאטרון ובכן שלום! שלום!
מיכה