פריץ וארנה כהן קיבלו מבתם מרים, המסתתרת בהולנד בזמן מלחמת העולם השנייה, מכתב תגובה לידיעה כי אחותה נשלחה אל מחוץ לגטו עם משפחות יהודיות אחרות. פריץ מעריך שמרים לא תוכל לחזור לברלין. הוא מודה לבתו שהבינה עד כמה המצב מסובך, ושהבינה את החלטתם שלא להצטרף לאסתר. הוא כותב לה כי גם בני משפחה אחרים תמכו בהחלטתם זו. האב נאחז במכתבים וביכולת התקשורת שלו עם המשפחה, ולכן שולח במהירות את תגובתו. פריץ (שלמה) כהן וארנה כהן לבית ויישמן התגוררו עם שלוש בנותיהם, אסתר, חנה ומרים, בברלין. המשפחה חיה חיים נוחים ושקטים עד עליית הנאצים לשלטון. עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה עזבה מרים את ברלין והגיעה להולנד. בהולנד הסתתרה אך המשיכה בהתכתבות רצופה בינה ובין ההורים שנותרו בברלין. חנה הבת הצעירה, נשלחה בקינדרטרנספורט לאנגליה, וגם היא המשיכה להתכתב עם הוריה. במשך שנות המלחמה עברו מאות מכתבים מארץ אחת לשנייה, נלקחו למקום המסתור כאשר נאלצו להסתתר, או נארזו עם חפצים מעטים נוספים. באוקטובר 1942 קיבלה אסתר מכתב המורה לה לעזוב את בית ההורים ולנסוע למקום לא ידוע עם משפחות יהודיות נוספות. בתחילה ההורים חשבו שהם צריכים להצטרף אליה, אך התברר כי הם אינם נמצאים ברשימה. אסתר עזבה את הבית ונספתה. מעט אחריה נשלחו גם פריץ כהן וארנה כהן לאושוויץ, שם נספו. לאחר המלחמה הגיעה מרים כהן לארץ ישראל. עוד בהולנד פגשה ביוסף (יוסטין) זליגמן, בהכשרה יהודית. בעת המלחמה נפרדו והסתתרו אצל משפחות שקיבלו את אות חסידי אומות העולם. בתום המלחמה עלו לארץ והתחתנו. גם חנה עלתה לארץ לאחר המלחמה ונישאה. בביתה של מרים לא דיברו על המשפחה ועל מאורעות השואה. בעקבות פרויקט של יד ושם לאיסוף חפצים ומידע פנו אל מרים צאצאיה וגילו שקית ישנה בארון הבגדים ובה מאות מכתבים בגרמנית, מכתבים דהויים ומצהיבים. במכתבים הם מצאו אמונה ותקווה להגיע ליום שבו תזכה המשפחה להתאחד. המכתבים היו למקור המידע האחרון, ואפשרו לבני המשפחה להציץ לאחר שנים רבות לנימי הנפש של היקרים להם, שאותם לא זכו לפגוש. רונית ברסלאור, בתה של מרים כהן, כתבה לקראת ביקורה בברלין לצורך קביעת שלט המציין כי המשפחה גרה בבניין זה לפני מאורעות השואה: "אסתר, הדודה שלנו, תישאר לנצח יושבת על ספסל כשלראשה כובע ברט, לבושה מעיל אופנתי ועל פניה חיוך של נערה צעירה, ביישנית מעט, שכל החיים עוד לפניה. קבר מעולם לא נמצא לכם, ואין אבן ששמכם חקוק עליה... במרפסת מעל ישבה פעם משפחה; המשפחה שלי. ועוד אספר לך סבא, שבמקום שאליו כיוונת את תפילותיך, לציון, נולדו לך נכדים, נינים ובני נינים לרוב".