ליבה של צביה עולה על גדותיו מגעגועים לשלמה והילדים והדמעות חונקות אותה. היא מתחננת לפני שלמה שיכתוב לה מכתבים ומחכה כבר לחזור הביתה ולהיות איתו. בשנת 1954 נסעה צביה לבקר את אימה, שהתגוררה באותו זמן בדרום אפריקה עם בעלה הרביעי יצחק. האם לא הייתה בקו הבריאות, וצביה נאלצה להיעדר מן הבית למשך כחצי שנה. בעלה שלמה ושני ילדיה, אליה בת שש והלל בן חצי שנה, נותרו בקיבוץ נען, וצביה התגעגעה אליהם מאוד. צביה שוורץ נולדה ב־10 ביוני 1928 בירושלים. אביה, אליהו קאופמן, היה חולה מאוד ונפטר מדום לב כשהייתה בת שנה, והאם חנה נותרה לבדה לגדל לאת שתי בנותיה, את צביה ואת אחותה עדה הגדולה ממנה בעשור. רוב שנות ילדותה עבור על צביה לבד, שכן האם הייתה עסוקה בפרנסת המשפחה. כשצביה הייתה בת שמונה, עברה עדה לקיבוץ נען , וצביה נהגה לבקר בו לעיתים קרובות. בגיל עשרים נישאה צביה לבעלה הראשון יעקב ארליך, ולזוג נולדה בת בכורה - אליה. אולם כעבור שנה הם נפרדו, וצביה ובתה עברו לקיבוץ נען. לשם הכירה צביה כעבור שנה את בעלה השני שלמה שוורץ, ולשניים נולדו שלושה ילדים: הלל, אורלי ועידו. במשך השנים עבדה צביה בתחומים שונים בקיבוץ: היא הייתה מטפלת, הקימה את המספרה הראשונה בקיבוץ, הייתה מורה למלאכה במשך שמונה־עשרה שנים, ואחר-כך עבדה במתפרה. תחום האומנות בער בה, והיה מוקד מרכזי בחייה גם בשנות הפנסיה שלה. לצביה נולדו 11 נכדים ו־3 נינים. המשפחה הייתה מרכז חייה, והיא הייתה עמוד התווך עבורם. היא נפטרה בגיל 87. המכתבים נשמרו בידי הבת אורלי פרבר. הם הועלו לפרויקט אוצרות במסגרת מלגת מעורבות חברתית במועצה אזורית גזר, קיבוץ נען, תשפ"ב (2022).